זהות והשתייכות, פורים ופודינג זרעי צ'יה טבעוני

לפני שבוע וקצת הלכתי למפגש "הורים בעברית" בנושא "זהות והשתייכות — חיים בין תרבויות ושפות". המפגש התקיים בשעות הערב בפרנצלאוור ברג וזאת הפעם הראשונה שבה יצאתי לבד בשעה כזאת מהבית, נסעתי "רחוק" והשארתי את יונתן "כל כך מאוחר" עם כריסטיאן. נסעתי בתחבורה ציבורית ועברתי עם הטראם דרך Kastanienallee – הרחוב שבו הייתה הדירה הראשונה שלי בברלין – לא ביקרתי שם מעל חצי שנה, אולי אפילו קצת יותר, והיה לי מוזר לראות כמה הרחוב נראה שונה לגמרי, מסעדות וחנויות שונות נסגרו וחדשות נפתחו במקומן ובאופן כללי היה לי פרץ קטן של "נוסטלגיה".

המפגש עסק בשאלת גיבוש הזהות של ילדי מהגרים / זוגות מעורבים. היה מעניין, כלומר, מבחינת תיאוריות קשה לחדש לי משהו בנושא – תואר ראשון במדעי ההתנהגות דיי סגר לי את הפינה של רב החלקים התיאוריים שרלוונטיים להרבה מאוד סיטואציות בחיים. אבל הדינמיקה, השיתוף בחוויות והשיח שעלה מהקהל ומהמשתתפים במפגש היה מעניין. היה מעניין לשמוע מהורים אחרים, שיש להם ילדים גדולים יותר, כיצד הם מתמודדים וחווים את הנושא ומה הם עושים כדי לשמר את הזהות הישראלית אצל ילדיהם.

אחרי המפגש היו לי הרבה מחשבות שרציתי לכתוב עליהן אך לא מצאתי את הזמן ועכשיו הזמן עבר ואתם יודעים איך זה … כשלא עושים משהו מיד שוכחים וכמובן שעכשיו כשאני מול המחשב, אני כבר לא זוכרת מה רציתי לכתוב ולספר (ואני גם עייפה וקשה לי להתרכז). הדבר המרכזי שהבנתי אחרי המפגש הזה היה שיונתן לעולם לא יהיה ישראלי. כלומר, "ידעתי" את זה כל הזמן, אך אחרי המפגש "נפל לי האסימון" וממש הבנתי שלא משנה מה אעשה וכמה אנסה להתעקש על העברית ועל החגים הישראלים/יהודים – ישראלי הוא לעולם לא יהיה. הילד שלי נולד בברלין והוא יהיה ברלינאי – גרמני ושפת האם שלו תהיה גרמנית – הייתי "מודעת" לזה בתוך תוכי אבל רק אחרי ששמעתי את הדיון במפגש פתאום קל לי "לשחרר" ולומר את זה גם באופן גלוי. עם זאת, זה לא אומר שלא אתעקש על העברית – עברית זאת שפת האם שלי וזאת השפה היחידה בעולם שאני מרגישה בה הכי בנוח ויכולה להתבטא בה באמת, באופן מלא וטבעי. עברית זאת השפה שבה יונתן יוכל לתקשר עם המשפחה שלי ועברית זאת השפה שבה אני אדבר איתו. אני מניחה שיגיע השלב שבו הוא יענה לי בגרמנית ויתבייש בעברית ואני מקווה שאני אהיה מספיק חזקה ועיקשת להמשיך ולהתמיד עם העברית. אני מקווה שאצליח להתמיד ולחגוג חגים ישראלים/יהודים ולגרום לו להרגיש לפחות טיפ-טיפה ישראלי.

במפגש הופתעתי גם לגלות שאנשים מזהים אותי מבלוג! לא רק שמאוד הופתעתי, הרגשתי גם קצת מובכת (והסמקתי כרגיל) לעמוד פתאום מול אנשים אמיתיים שקוראים אותי ומכירים אותי (קצת) ולי אין מושג מי הם. בכל מקרה – רציתי לומר תודה על זה שאתם קוראים את הבלוג ותודה על הפידבקים החיוביים והחמים שקיבלתי.

ואם כבר חגים ישראלים/יהודים; אנשים שונים מהארץ שאלו אותי למה יונתן מתחפש ותהו מדוע עדיין לא שלחתי תמונות שלו מחופש. האמת שבכלל לא חשבתי שהוא צריך להתחפש בכלל השנה אבל אחרי כל השאלות פתאום הרגשתי קצת רע עם עצמי וחשבתי לעצמי שאם אני לא מתחילה לציין את החגים מעכשיו אז מתי יהיה נכון להתחיל?! רגשות האשם התחילו לפעול וכעסתי על עצמי שלא דאגתי להזמין מבעוד מועד תחפושת ליונתן. חברה טובה אמרה לי שזה דווקא עושה אותי אמא טובה כי אני דואגת לנוחות שלו יותר מאשר לרצונות הסביבה ושהוא עדיין קטן וזה לא חשוב בכלל שיהיה מחופש. מצד שני, בפייסבוק התפרסמו אינספור תמונות של תינוקות מחופשים אז נשברתי והחלטתי לאלתר – נזכרתי שכשהייתי בהריון הזמנתי 3 תלבושות לצילומי ניו בורן – כריסטיאן חשב שזה טיפשי ומעולם לא השתמשתי בתלבושות האלה ולא עשינו צילומי ניו בורן ליונתן (אל דאגה – יש לי באייפון, נכון לרגע זה, 22,712 תמונות – רובן של יונתן (לא, לא טעיתי. ולא, לא המצאתי מספר -יש לי כמעט 23 אלף תמונות בטלפון, כן אני פסיכית, כן הילד עוד לא חצי שנה) בשורה התחתונה – יצאו תמונות מהממות של יונתן לבוש כמו מיקי מאוס.

אתם תסתפקו בתמונה של התלבושת כי אנחנו לא מפרסמים תמונות של יונתן באינטרנט (למקרה שתהיתם מדוע עדיין לא פרסמתי תמונה שלו).

ניסיתי גם להלביש אות כמו חילזון אבל התלבושות הייתה קטנה מידי 😦

את החיפושית כבר לא ניסיתי – אולי אנסה עם הילד/ה הבא/ה

חוץ מזה, ה-20 במרץ היה היום הראשון של האביב – לצערי, האביב שכח שהוא אמור להתחיל והיה אפור וגשום וגם בימים שאחרי. לפחות יונתן החליט להאיר לנו את היום הזה והפתיע אותנו ופתאום התחיל לזחול!

20.3.2016 – גשום ואפור

היום בלילה מעבירים בגרמניה את השעון לשעון קיץ. איזה כיף! הימים יתארכו ואני כבר לא יכולה לחכות לימים שבהם השמש תזרח ב4 וחצי בבוקר ותשקע סמוך לשעה 23 בלילה – איזה כיף לחיות באירופה! היום גם הייתה שמש נעימה וטיילתי בחוץ ללא מעיל! כבר אמרתי – איזה כיף! ?! 😉

פרסמתי בפייסבוק תמונה של פודינג זרעי צ'יה וכמה אנשים ביקשו ממני את המתכון – אז אני מפרסמת גם כאן:

פודינג זרעי צ'יה טבעוני

היחס בין זרעי הצ'יה לנוזל הוא כף גדושה של זרעי צ׳יה על כל 100 מל חלב סויה (או חלב שקדים/ חלב אורז וכדומה)

מערבבים את הזרעים והנוזל בכוס גדולה או בצנצנת (אני מכינה את הפודינג בכוס גדולה (400 מ"ל) סטנדרטית של איקאה), מכסים ומשאירים במקרר לילה שלם. זרעי הצ'יה סופגים את הנוזלים ומתנפחים ובבוקר המרקם יהפוך למעין ג'לי גרגירי. לפני ההגשה אני מוסיפה סירופ מייפל טבעי (ללא סוכר ותוספת שונות) ומעל פירות טריים – לכמות של הכוס הגדולה הוספתי 2 כפות סירופ מייפל למתיקות קלילה.

פודינג זרעי צ׳יה-מייפל-בננה-אוכמניות-שברי קקאו טבעיפודינג זרעי צ׳יה-מייפל-בננה-תותים-אוכמניות-שברי קקאו טבעי

אפשר כמובן להוסיף כל מה שרוצים, למשל; שבבי קוקוס, אבקת קקאו, גרידת וניל, קינמון, פירות שונים וכו' וכו' ואפשר גם להוסיף את התוספות כבר בשלב ההכנה הראשוני ולערבב עם הזרעים והנוזל מההתחלה ולהעמיד הכל ביחד במקרר למשך הלילה כך שכל הטעמים יתאחדו ויספגו בפודינג.

למקרה שאתם לא בטוחים איזה חלב סויה לקנות – אני אוהבת את החלב סויה הזה – הוא מצוין בעיני ובקפה הוא הוא בכלל מעולה.

אה כן, בגרמניה חוגגים עכשיו את איסטר (פסחא) והשכנים החמודים שלנו השאירו לנו אתמול בלילה מחוץ לדלת ארנב וביצי שוקולד!

וגם, ל- Hertha BSC (קבוצת הכדורגל של מערב ברלין) יש אינספור מרצ'נדייזינג ממותגים (ליונתן יש אפילו מוצץ וסינר שלהם) אבל הפעם הם הפתיעו לגמרי והוציאו מהדורת ביצי איסטר ממותגות!

את הביצים האלה כריסטיאן קיבל במשחק האחרון שלהם