אולי תחשבו שאני משוגעת או שאיבדתי את זה לגמרי – אבל אני פשוט מרגישה רע.

בכיתי כל הדרך הביתה ואני עדיין לא מצליחה לעצור את הדמעות.

היום בבוקר הבאתי את יונתן לגן וגיליתי שכל (או, כמעט כל) הילדים מחופשים ושהיום חוגגים את Halloween בגן ולא ביום שני 31.10, כפי שחשבתי. ליונתן הייתה תלבושת מוכנה בבית ליום שני.

לפני כשבועיים, היה תלוי על דלת הכניסה לגן שלט שמודיע שחוגגים בגן את Halloween בבוקר של ה-31.10. אני מצלמת כל דבר, ובמיוחד פתקים והודעות, כדי לא לשכוח ובמיוחד כדי לוודא מול כריסטיאן שהבנתי נכון את הכתוב (כן, גם באנגלית) – כך שאני לא הוזה או מדמיינת. אבל משהו קרה והשתבש בדרך.

יצאתי מהגן נסערת, מצאתי באייפון את התמונה של הפתק הנ"ל וביקשתי מכריסטיאן להתקשר לגן. כמובן שבגן, בגרמניות אופיינית, לא לוקחים אחריות ולא מבינים היכן הבעיה וכיצד זה ייתכן ואמרו ש"יחפשו את הפתק המדובר". הם גם אמרו שיונתן במילא קטן מידי ולא ישים לב ושיש עוד כמה ילדים שהגיעו לא מחופשים. אני מצטערת לומר, אבל יונתן, למרות שהוא בן שנה (כן! בן יותר משנה – לא מאמינה עדיין שעברה מעל שנה מאז שהוא נולד ומבטיחה לכתוב פוסט יום הולדת בהמשך) מבין טוב מאוד מה קורה מסביבו ויבין טוב מאוד שהילדים והגננים (כן, זאת לא טעות, יש שני גננים ממין זכר בגן) מסביבו מחופשים והוא לא.

חזרתי הביתה, עדיין נסערת, ועברתי על כל האימיילים שקיבלתי אי פעם מהגן – באף אחד מהאימיילים לא הייתה שום התייחסות ל- Halloween . אבל כנראה שכן הייתה הודעה אחרת בנושא, כי עובדה שכל יתר ההורים ידעו שחוגגים היום בבוקר והילדים שלהם כן הגיעו היום מחופשים ורק אני לא ידעתי.

כל כך מפחידה אותי המחשבה לפספס משהו בעתיד בגלל שאני לא מכירה את המנהגים והחגים המקומיים או בגלל הגרמנית המחורבנת שלי, שזה מוציא אותי מדעתי. אני כל כך מפחדת לחשוב איזו בושה / אי נעימות יכולה להגרם ליונתן בעתיד בגלל טעות שלי.

אוף!

הנה התלבושות שיונתן לא ילבש

 ועוד אחת שהזמנתי ב15.10.2016 מאלי אקספרס ולא חשבתי שתגיע בזמן, אבל החלטתי סתם לנסות – ובאופן מפתיע ביותר הגיעה אתמול – תוך פחות משבועיים! (מי מכם שמזמין מאלי מבין שמדובר בסוג של נס לא הגיוני)

(כן, הוא רק בן שנה ולכן לקחתי את עניין התחפושת בפרופורציה והלכתי על משהו פשוט ונוח ולא ישבתי ותפרתי דלעות / רוחות רפאים – למרות שזה לגמרי משהו שאני עלולה למצוא את עצמי עושה בשנים הבאות)

במקביל לכתיבת הפוסט קיבלתי מייל תשובה (באנגלית!) מהגן. מנהלת הגן התנצלה. אכן היה פתק על הדלת – אך הפתק היה משנים קודמות שבהן אכן חגגו ב-31.10 והשנה הם תכננו את הפעילות ל-28.10. הם גילו את הטעות עם התאריך והורידו את הפתק אחרי 24 שעות. מסתבר שיש איפשהו בגן לוח שנה שבו מצויינים כל המועדים, האירועים והחגים וזה מה שפספסתי (כמובן שאלך לחפש אותו ולצלם!) ומסתבר גם שיש משהו כזה גם באתר שלהם ואפילו אפליקציה לטלפון לתוכנה שאיתה הם משתמשים לשליחת הודעות, ויכול להיות שאפשר שאפילו לסנכן את לוח השנה מהאפליקציה עם היומן של הטלפון (ככה הציעה מנהלת הגן כתגובה לכך שביקשתי לשלוח תזכורת יום לפני אירועים, אבל היא לא באמת יודעת כי היא לא ניסתה בעצמה). היא כתבה שהם יפיקו לקחים לפעמים הבאות. היא כתבה גם שיונתן נהנה היום בגן ומשתתף ביצירת בלונים מפחידים, הדפסים מתפוחי אדמה ומשחק בבועות סבון.

בסופו של דבר, כנראה שזה מה שהכי חשוב, שלמרות הכל, יונתן נהנה.

במקביל נשלחה תזכורת מהגן לגבי נושא אחר, אך הפעם המייל היה כתוב בשתי שפות! מעניין כמה זמן הם ימשיכו לכתוב גם באנגלית…

נרגעתי ואני מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב. כנראה שהכתיבה באמת משחררת* וגם הרווחתם פוסט אחרי חודשים של שקט:)

(*א' – לידיעתך 3>)

**שאלו אותי למה לא חזרתי לגן להביא ליונתן את התלבושת:
הגן אומנם לא מאוד רחוק מאיתנו, נסיעה של 20 דק בתחבורה ציבורית.
ואכן חשבתי על זה אבל החלטתי שלא לעשות את זה כי הרגשתי שזה לא מתאים, לא רציתי להפריע לו למהלך היום בגן וגם לא רציתי שיטרידו אותו – יונתן לא אוהב להחליף בגדים/ להתלבש.

ביום שישי האחרון של מרץ חברה טובה חגגה יום הולדת ובילינו את רב היום עם הבנות בספא.
מבחוץ, המבנה של המקום לא נראה מרשים בכלל אך כשנכנסים פנימה מרגשים במיני גן עדן תאילנדי (למרות שרב חפצי העיצוב הובאו מבאלי) – קראתי שהושקעו בבניה והעיצוב של המקום כ-20 מיליון יורו וזה אכן ניכר. Vabali – ספא דיי חדש יחסית שנפתח בשנת 2014, ממוקם בשכונת מואביט לא רחוק מ-Hauptbahnhof – התחנה המרכזית של ברלין.

התחלנו את היום במסאז' מפנק ולאחריו קיבלנו תה שהוגש לנו בצורה מקסימה. בהמשך היה קשה להחליט מה לנסות קודם – המקום גדול ומציע אינספור סאונות ומתחמי רגיעה. לא הספקנו לבקר בהכל, לדעתי אפילו לא ראינו או ניסינו חצי ממה שהמקום מציע. ניסיתי את הבריכה הגדולה בחוץ, סאונה רטובה, רגיעה על מיטת מים, כיור טבילה לרגליים, סאונה יבשה, שוב את הבריכה הגדולה בחוץ ולבסוף את הבריכה הקטנה והחמה בחוץ. וכמובן שגם לא פסחנו על המסעדה 😉 היה מפנק ומהנה.

אם עדיין לא ביקרתם בספא גרמני כנראה שתופתעו מהקונספט "Textilfrei" – "ללא טקסטיל" כלומר – עירום מלא. אם תעזו להיכנס לסאונה או לבריכה בבגד ים מיד יקפוץ עליכם מישהו מעובדי או מבקרי המקום ויזכיר לכם את עניין ה"ללא טקסטיל"*. מה שעוד עלול להפתיע אתכם הוא גם העובדה שהמלתחות מעורבות וכולם מתפשטים ומסתובבים ערומים וההפרדה למעשה קיימת רק בשרותים. עניין העירום לא הפתיע אותי אחרי הביקורים השנתיים בספא בצ'כיה (בו כל הגרמנים מתפשטים וכל הרוסים נשארים לבושים) וגם בעבר בחדר הכושר היוקרתי שהייתי רשומה אליו ומה שעשיתי בו היה בעיקר לשבת בסאונה. אל דאגה – לפני כ-4 שנים גם אני התעסקתי ללא סוף בסוגייה איך אפשר לשבת ככה, גברים ונשים – כולם ערומים ואיך זה כל כך טבעי להם ואף אחד לא עושה מזה עניין. אז בהתחלה זה מוזר אבל זה עובר עם השנים ואחר כך מתרגלים ועכשיו גם עבורי זה יחסית דיי טבעי (באופן מפתיע ולמרות הקילוגרמים העודפים מההריון והצלקת מהניתוח הקיסרי הרגשתי מאוד טבעי להוריד את החלוק ולהיכנס ערומה למים ולסאונות). כתבתי "יחסית טבעי" כיוון שאני מסוגלת להתמודד עם סיטואציית העירום כשאני עם בן זוגי או עם חברות ממין נקבה. עם בני משפחה וחברים ממין זכר לא הייתי מתפשטת או הולכת לספא, לפחות לא בשלב הזה של חיי, אולי יידרשו לי עוד 10 שנים של חיים בגרמניה כדי להרגיש בנוח.

לא היה לי נעים לצלם יותר מידי במקום בגלל עניין העירום – הנה כמה תמונות לא מייצגות בכלל –
תמונות מייצגות ומפתות תוכלו למצוא באתר או באינסטגרם של הספא

אינני יודעת אם הקונספט ה"Textilfrei" מגיע ממקום של כולם שווים ללא הבדלי מעמדות או מהמקום שטקסטיל בסאונה הוא לא היגייני (שמעתי כבר את שתי הגרסאות) אך עבור הגרמנים עניין העירום כל כך טבעי שתוכלו לראות בספא משפחות, לא רק עם ילדים קטנים, אלא אפילו עם בני נוער שמגיעים ביחד לספא ונהנים יחדיו בעירום מלא. לפני כשנה וחצי פרסמה טל אלון בדף הבלוג שלה בפייסבוק את התמונות הבאות מספר המדעים של בנה בן ה-11 (אז) – אולי זה יעזור לכם להבין קצת יותר.

האמת שבאופן מפתיע אין לי הרבה מה לכתוב על עניין העירום – לא הרגשתי לא בנוח או מוזר. עם זאת זה יכול להיות מוזר לפגוש מישהו שמכירים וזה אכן קרה גם לי וגם לחברה שלי; במקרה שלי הבחור היה עם מגבת ואני עם חלוק וזה עדיין היה מוזר. במקרה של חברה שלי – הבחור (איתו, אגב, היא יצאה לפני כמה שנים לדייט ורק לדייט) הגיח מולה ערום אחרי שיצא מהסאונה, קפץ עליה וחיבק אותה! לא רק שהוא חשב שזה לגיטימי לחבק אותה כשהוא ערום, אלא שהוא גם נעמד ודיבר איתה במשך מספר דקות ארוכות (מניחה שעבורה זה הרגיש כמו נצח) בעבר גם חברה מהעבודה סיפרה לי שהיא ביקרה במקום לרגל יום הולדתה ודווקא שם ודווקא באותו היום היא נתקלה באקס שלה – ערום כמובן …

חוץ מזה, לשחות בעירום בבריכה תחת כיפת השמיים כשיורד עליך גשם זאת פשוט חוויה סוריאליסטית ומדהימה  – כל כך נהניתי ואם הייתי יכולה הייתי מבלה במקום כל יום.

אם מעניין אתכם לקרוא על חוויות נוספות של ישראלים בספא בעירום ממליצה לכם לקרוא את הפוסט הזה על הביקור בLiquidrom של לירז אקסלרד ואת הפוסט הזה של מורן יהלי זליקוביץ'.

וכמו תמיד, גם הפעם אני משתפת אתכם במתכון מוצלח;

עוגת תפוחים (אגסים) מהממת!

טעמתי את העוגה הזאת בגרסת האגסים לפני כשנתיים והיא כל כך מרשימה, טעימה וקלה להכנה שאני מכינה אותה ללא הפסקה. תפוחים יותר נגישים לי כיוון שיש לנו אותם באופן קבוע בבית אך עם אגסים העוגה טעימה אף יותר. בפעם האחרונה הכנתי אותה כמיקס של אגסים ותפוחים ויצא נפלא. אני מאמינה שניתן להשתמש בפירות אחרים אך טרם יצא לי לנסות. כשתתחיל עונת האפרסקים אני מתכננת לנסות להכין את העוגה עם אפרסקים.

מצרכים
900 גרם (כ4-5 יחידות) אגסים או תפוחים או מיקס של השניים
4 כפות רום
שקית סוכר וניל
כפית קינמון
מעט מקל וניל גרוס – אופציונלי

בצק
100 גרם קמח
1/2 1 כפיות אבקת אפייה
2 ביצים
4 כפות שמן קנולה
120 גרם סוכר
גביע שמנת חמוצה או קרם פרש

הכנה
לקלף ולחתוך את האגסים/תפוחים לפלחים עבים (הכי קל לחתוך לחצי ושוב לחצי (=רבעים) ואת הרבעים לעוד חצי). להניח את הפלחים על צלחת ולמזוג 4 כפות רום, לפזר סוכר וניל, קינמון ומעט וניל גרוס (אופציונלי) ולערבב היטב. להניח בצד לשעה.

לחמם מראש תנור ל-200 מעלות

לערבב את כל חומרי הבצק בקערה ולהוסיף את התפוחים/אגסים ללא הנוזלים ולערבב היטב.

להעביר את התערובת לתבנית עגולה ומשומנת היטב ולאפות בחום של 200 מעלות כ- 30 דקות. בתום האפייה ניתן לפזר סוכר וקינמון מלמעלה.

*אל תנסו אפילו "לרמות" ולהיכנס לסאונה עם תחתונים או בגד ים מתחת למגבת – חברתי ניסה ומיד קפץ עליה עובד מהמקום והזכיר לה את עניין ה"ללא טקסטיל". אותה חברה הייתה מאוד מאוד נבוכה מעניין העירום ולקח לה המון זמן להשתחרר, להוריד את המגבת ולהיכנס לבריכה; 1. אני גאה בך! 2. אני חושבת שאחרי שהיא נכנסה לבריכה היא הרגישה משוחררת והצליחה להנות (למרות שהיא הייתה וכנראה עדיין בהלם מזה שהיא התפשטה). הבטחתי לה שאחרי מספר ביקורים היא אפילו תצליח להתהלך ערומה במקום (אם את קוראת את זה אני מזכירה לך שגם אמרת שאין שום סיכוי שבעולם שאת מתפשטת;) )

לפני שבוע וקצת הלכתי למפגש "הורים בעברית" בנושא "זהות והשתייכות — חיים בין תרבויות ושפות". המפגש התקיים בשעות הערב בפרנצלאוור ברג וזאת הפעם הראשונה שבה יצאתי לבד בשעה כזאת מהבית, נסעתי "רחוק" והשארתי את יונתן "כל כך מאוחר" עם כריסטיאן. נסעתי בתחבורה ציבורית ועברתי עם הטראם דרך Kastanienallee – הרחוב שבו הייתה הדירה הראשונה שלי בברלין – לא ביקרתי שם מעל חצי שנה, אולי אפילו קצת יותר, והיה לי מוזר לראות כמה הרחוב נראה שונה לגמרי, מסעדות וחנויות שונות נסגרו וחדשות נפתחו במקומן ובאופן כללי היה לי פרץ קטן של "נוסטלגיה".

המפגש עסק בשאלת גיבוש הזהות של ילדי מהגרים / זוגות מעורבים. היה מעניין, כלומר, מבחינת תיאוריות קשה לחדש לי משהו בנושא – תואר ראשון במדעי ההתנהגות דיי סגר לי את הפינה של רב החלקים התיאוריים שרלוונטיים להרבה מאוד סיטואציות בחיים. אבל הדינמיקה, השיתוף בחוויות והשיח שעלה מהקהל ומהמשתתפים במפגש היה מעניין. היה מעניין לשמוע מהורים אחרים, שיש להם ילדים גדולים יותר, כיצד הם מתמודדים וחווים את הנושא ומה הם עושים כדי לשמר את הזהות הישראלית אצל ילדיהם.

אחרי המפגש היו לי הרבה מחשבות שרציתי לכתוב עליהן אך לא מצאתי את הזמן ועכשיו הזמן עבר ואתם יודעים איך זה … כשלא עושים משהו מיד שוכחים וכמובן שעכשיו כשאני מול המחשב, אני כבר לא זוכרת מה רציתי לכתוב ולספר (ואני גם עייפה וקשה לי להתרכז). הדבר המרכזי שהבנתי אחרי המפגש הזה היה שיונתן לעולם לא יהיה ישראלי. כלומר, "ידעתי" את זה כל הזמן, אך אחרי המפגש "נפל לי האסימון" וממש הבנתי שלא משנה מה אעשה וכמה אנסה להתעקש על העברית ועל החגים הישראלים/יהודים – ישראלי הוא לעולם לא יהיה. הילד שלי נולד בברלין והוא יהיה ברלינאי – גרמני ושפת האם שלו תהיה גרמנית – הייתי "מודעת" לזה בתוך תוכי אבל רק אחרי ששמעתי את הדיון במפגש פתאום קל לי "לשחרר" ולומר את זה גם באופן גלוי. עם זאת, זה לא אומר שלא אתעקש על העברית – עברית זאת שפת האם שלי וזאת השפה היחידה בעולם שאני מרגישה בה הכי בנוח ויכולה להתבטא בה באמת, באופן מלא וטבעי. עברית זאת השפה שבה יונתן יוכל לתקשר עם המשפחה שלי ועברית זאת השפה שבה אני אדבר איתו. אני מניחה שיגיע השלב שבו הוא יענה לי בגרמנית ויתבייש בעברית ואני מקווה שאני אהיה מספיק חזקה ועיקשת להמשיך ולהתמיד עם העברית. אני מקווה שאצליח להתמיד ולחגוג חגים ישראלים/יהודים ולגרום לו להרגיש לפחות טיפ-טיפה ישראלי.

במפגש הופתעתי גם לגלות שאנשים מזהים אותי מבלוג! לא רק שמאוד הופתעתי, הרגשתי גם קצת מובכת (והסמקתי כרגיל) לעמוד פתאום מול אנשים אמיתיים שקוראים אותי ומכירים אותי (קצת) ולי אין מושג מי הם. בכל מקרה – רציתי לומר תודה על זה שאתם קוראים את הבלוג ותודה על הפידבקים החיוביים והחמים שקיבלתי.

ואם כבר חגים ישראלים/יהודים; אנשים שונים מהארץ שאלו אותי למה יונתן מתחפש ותהו מדוע עדיין לא שלחתי תמונות שלו מחופש. האמת שבכלל לא חשבתי שהוא צריך להתחפש בכלל השנה אבל אחרי כל השאלות פתאום הרגשתי קצת רע עם עצמי וחשבתי לעצמי שאם אני לא מתחילה לציין את החגים מעכשיו אז מתי יהיה נכון להתחיל?! רגשות האשם התחילו לפעול וכעסתי על עצמי שלא דאגתי להזמין מבעוד מועד תחפושת ליונתן. חברה טובה אמרה לי שזה דווקא עושה אותי אמא טובה כי אני דואגת לנוחות שלו יותר מאשר לרצונות הסביבה ושהוא עדיין קטן וזה לא חשוב בכלל שיהיה מחופש. מצד שני, בפייסבוק התפרסמו אינספור תמונות של תינוקות מחופשים אז נשברתי והחלטתי לאלתר – נזכרתי שכשהייתי בהריון הזמנתי 3 תלבושות לצילומי ניו בורן – כריסטיאן חשב שזה טיפשי ומעולם לא השתמשתי בתלבושות האלה ולא עשינו צילומי ניו בורן ליונתן (אל דאגה – יש לי באייפון, נכון לרגע זה, 22,712 תמונות – רובן של יונתן (לא, לא טעיתי. ולא, לא המצאתי מספר -יש לי כמעט 23 אלף תמונות בטלפון, כן אני פסיכית, כן הילד עוד לא חצי שנה) בשורה התחתונה – יצאו תמונות מהממות של יונתן לבוש כמו מיקי מאוס.

אתם תסתפקו בתמונה של התלבושת כי אנחנו לא מפרסמים תמונות של יונתן באינטרנט (למקרה שתהיתם מדוע עדיין לא פרסמתי תמונה שלו).

ניסיתי גם להלביש אות כמו חילזון אבל התלבושות הייתה קטנה מידי 😦

את החיפושית כבר לא ניסיתי – אולי אנסה עם הילד/ה הבא/ה

חוץ מזה, ה-20 במרץ היה היום הראשון של האביב – לצערי, האביב שכח שהוא אמור להתחיל והיה אפור וגשום וגם בימים שאחרי. לפחות יונתן החליט להאיר לנו את היום הזה והפתיע אותנו ופתאום התחיל לזחול!

20.3.2016 – גשום ואפור

היום בלילה מעבירים בגרמניה את השעון לשעון קיץ. איזה כיף! הימים יתארכו ואני כבר לא יכולה לחכות לימים שבהם השמש תזרח ב4 וחצי בבוקר ותשקע סמוך לשעה 23 בלילה – איזה כיף לחיות באירופה! היום גם הייתה שמש נעימה וטיילתי בחוץ ללא מעיל! כבר אמרתי – איזה כיף! ?! 😉

פרסמתי בפייסבוק תמונה של פודינג זרעי צ'יה וכמה אנשים ביקשו ממני את המתכון – אז אני מפרסמת גם כאן:

פודינג זרעי צ'יה טבעוני

היחס בין זרעי הצ'יה לנוזל הוא כף גדושה של זרעי צ׳יה על כל 100 מל חלב סויה (או חלב שקדים/ חלב אורז  וכדומה)

מערבבים את הזרעים והנוזל בכוס גדולה או בצנצנת (אני מכינה את הפודינג בכוס גדולה (400 מ"ל) סטנדרטית של איקאה), מכסים ומשאירים במקרר לילה שלם. זרעי הצ'יה סופגים את הנוזלים ומתנפחים ובבוקר המרקם יהפוך למעין ג'לי גרגירי. לפני ההגשה אני מוסיפה סירופ מייפל טבעי (ללא סוכר ותוספת שונות) ומעל פירות טריים – לכמות של הכוס הגדולה הוספתי 2 כפות סירופ מייפל למתיקות קלילה.

פודינג זרעי צ׳יה-מייפל-בננה-אוכמניות-שברי קקאו טבעיפודינג זרעי צ׳יה-מייפל-בננה-תותים-אוכמניות-שברי קקאו טבעי

אפשר כמובן להוסיף כל מה שרוצים, למשל; שבבי קוקוס, אבקת קקאו, גרידת וניל, קינמון, פירות שונים וכו' וכו' ואפשר גם להוסיף את התוספות כבר בשלב ההכנה הראשוני ולערבב עם הזרעים והנוזל מההתחלה ולהעמיד הכל ביחד במקרר למשך הלילה כך שכל הטעמים יתאחדו ויספגו בפודינג.

למקרה שאתם לא בטוחים איזה חלב סויה לקנות – אני אוהבת את החלב סויה הזה – הוא מצוין בעיני ובקפה הוא הוא בכלל מעולה.

אה כן, בגרמניה חוגגים עכשיו את איסטר (פסחא) והשכנים החמודים שלנו השאירו לנו אתמול בלילה מחוץ לדלת ארנב וביצי שוקולד!

וגם, ל- Hertha BSC (קבוצת הכדורגל של מערב ברלין) יש אינספור מרצ'נדייזינג ממותגים (ליונתן יש אפילו מוצץ וסינר שלהם) אבל הפעם הם הפתיעו לגמרי והוציאו מהדורת ביצי איסטר ממותגות!

את הביצים האלה כריסטיאן קיבל במשחק האחרון שלהם

ואם גם נפשכם חשקה בביצי הרטה משלכם – תוכלו לקנות ביצים (קצת פחות מושקעות) ב-Kaiser's (במחיר מופקע אך עם 30% הנחה 😉 )

במשחק לפני חג המולד, אגב, הם חילקו עוגיות Lebkuchen ממותגות 🙂

נפגשתי אתמול עם חברת ילדות מכפר סבא ובן זוגה שהגיעו לביקור בברלין. נסעתי עם יונתן למזרח העיר, לבד, והתמודדתי. בדרך כלל אני לא מתרחקת כל כך מהבית אלא אם אני עם כריסטיאן ובמכונית. הצלחנו גם לשבת ולאכול צהרים בהצלחה יחסית – יונתן התעורר בדיוק כשהמלצר סיים לקחת את ההזמנה וידעתי שלאכול כבר לא אצליח. איכשהו הצלחתי; אכלתי המבורגר עם מזלג כשיונתן עלי אך מהר מאוד הוא עבר לשלב הצרחות והיינו צריכים לצאת. לפני כשבוע הצלחתי לשבת ולסיים במסעדה אחרת ארוחה כשהוא ישן והתעורר מיד כשסיימתי לאכול – גם בפעם הזאת הוא התחיל לצרוח והיינו צריכים לצאת. בשתי הפעמים הצרחות גברו על הדילמה האם להניק בציבור ופשוט הרמתי חולצה והנקתי – בשתי הפעמים זה אפשר לי דקות ספורות של שקט ולא יותר. עכשיו אני נזכרת שבשבוע שעבר גם ישבתי עם חברה בבית קפה ויונתן התעורר בשנייה שנכנסו למקום – את הקפה הצלחתי לשתות אבל יונתן התחיל להשתגע.

גם לצלם הצלחתי;)

כשחושבים על חופשות לידה מיד עולה האסוציאציה של בתי קפה. כלומר, זה לפחות מה שחשבתי שעושות נשים בחופשת לידה (לפחות אחרי שני חודשי ההלם הראשונים) – יושבות בבתי קפה. עם הילד שלי זה לא אפשרי – הוא פשוט לא מוכן להישאר בשקט במקום סגור וחם. אפשר (בדרך כלל) לקחת קפה לדרך ולטייל בחוץ אבל להיכנס למקום סגור זה פשוט בלתי אפשרי. אני לא יודעת האם זה החום או האנשים או מה זה בדיוק שמפריע לו, אבל הוא פשוט מתחיל לצרוח – אני בהחלט מחכה כבר לקיץ ומקווה שלפחות בחוץ יהיה אפשרי לשבת. מתכננת הרבה פיקניקים – נראה האם זה אכן יצליח.

אתמול אחרי המפגש הלכתי ברגל מ-Rosenthaler Straße עד ל-Potsdamer Platz – מרחק של כ-3,5 ק"מ – והיה מזג אוויר מצוין. חבל רק שלא נעלתי נעלי ספורט. תכננתי לעלות על הרכבת ב-Oranienburger Tor אך המעלית הייתה מקולקלת אז החלטתי להמשיך ללכת עד התחנה הבאה (Friedrichstraße) אבל בדרך יונתן נרדם (אחרי שקיטר ובכה לפני כן ועצרתי כל דקה ללטף אותו ואפילו עשיתי הפסקה באיזה פארק בדרך והנקתי אותו על ספסל בחוץ) ומכיוון שקודם לכן הוא לא ישן שינה טובה ורציפה החלטתי פשוט להמשיך ללכת ולאפשר לו להמשיך לישון באוויר הפתוח.

מעלית דפקט

הרגשתי קצת כמו תיירת כיוון שעברתי בין כל כך הרבה אטרקציות תיירותיות ושמעתי בדרך בליל של שפות שאינן גרמנית.

לצפות בסרט דוקומנטרי קצר על "MR.6" (בגרמנית עם כתוביות באנגלית) לחצו כאן

חוץ מזה הבטחתי קיטורים;

ממש קשה להתארגן ולצאת החוצה עם תינוק! למרות שאני מנסה לצאת כל יום וסוג של התרגלתי, ישנם ימים שבהם אני פשוט מותשת, במיוחד עכשיו כשיונתן התחיל לאכול מוצקים. למה דווקא כשאנחנו צריכים לצאת ולהיות במקום מסוים בזמן מסוים הוא פתאום נרדם אחרי שכל הבוקר הוא הראה סימני עייפות ונאבקתי להרדים אותו ללא הצלחה?! למה בדיוק בדיוק כשאנחנו צריכים לצאת וממש כמה דקות אחרי שהחלפתי לו חיתול הוא עשה קקי?! למה דווקא כשהחלפנו בגדים ולבשנו בגדים נקיים שהרגע יצאו ממכונת הכביסה הוא חייב להקיא ולפלוט על עצמו ולמה כשיש לי את כל הזמן שבעולם הוא אוכל יפה ויחסית נקי ודווקא כשאנחנו צריכים לצאת הוא מחליט להכניס ידיים, לשחק עם האוכל ולירוק את כל מה שיש לו בפה על עצמו ועלי (אחרי שכבר לבשתי בגדים נקיים) כן אני יודעת שככה זה תינוקות – אבל למה זה תמיד קורה בדיוק כשצריכים להיות מוכנים ולצאת בזמן ?!

וקומה שלישית של אלטבאו (בנייה ישנה טיפוסית לגרמניה המתאפיינת בתקרות גבוהות – כך שכל קומה שוות ערך לקומה וחצי-שתיים של בנייה ישראלית טיפוסית) בלי מעלית ועם תינוק – למרות שכבר התרגלתי ואני דיי מתקתקת יציאות ולמדתי להכין הכל מראש ויש לי שקית רב פעמית גדולה עם כל הציוד של העגלה (אני לא משאירה למטה מחשש לגניבה) ואני כבר מיומנת להחזיק את יונתן בתוך שק השינה ביד אחת וביד השנייה להעמיס על הכתף את כל יתר הדברים ועם הכל גם לנעול שני מנעולים בדלת הדירה – לפעמים נמאס לי ואין לי כוח לכל זה יותר. רוצה מעלית לתוך הדירה או בית פרטי בלי שום מדרגות ביציאה מהבית.

ועכשיו למשהו קצת שטחי יותר – הלק שלי; אתמול ב- 22 בערב (או יותר נכון – לילה בשלב הזה של חיי) התחבטתי בסוגיה מה יותר חשוב לי – לישון או להראות קצת יותר נורמאלית?! אם זה לא הולך עם המשקל ואני נראית עדיין (וכנראה לתקופה הקרובה) כמו חזרזיר עם עודפי שומן אז לפחות שהציפורניים שלי יהיו מטופחות – החלטתי לבחור בלק. אם היה קיים בנק שינה החשבון שלי היה באוברדרפט כזה מטורף שכל שעת שינה שהייתי משלימה הייתה נבלעת אוטומטית במינוס – אז החלטתי שכרגע לא משנה כמה שעות שינה אשלים – לעולם לא אצליח לנצח את העייפות – אז לפחות שהלק שלי יהיה יפה ומושלם בדרך 😉

ואם סיפור הלק שלי לא היה שטחי מספיק, אני אחלוק אתכם שאני לא מסוגלת להשתלט על עצמי ואני עושה שופינג ללא הכרה. בין אם בלחיצת כפתור באייפון ובין אם מתוך שעמום של טיול עם יונתן וקנייה של חצי דראגסטור או TK Maxx (כמה ליפ באלם או לקים בחורה צריכה – אין לי מושג כי פשוט הפסקתי לספור את כל מה שיש לי בבית) כריסטיאן כבר אסר עלי לקנות בגדים וצעצועים חדשים ליונתן כי אני בעצמי כבר יכולה לפתוח חנות והאמת שאני באמת לא יודעת כמה בגדים יש לו כי מרב בגדים שאני לא בטוחה מה, או יותר נכון, כמה יש לו לחודשים הקרובים כבר התחלתי כבר לקנות לו בגדים לגיל שנה וחצי (הילד בן חמישה חודשים). את יתר הדברים אני מצליחה להחריש. מחרישה קניות – לא מושג שלי אלא של המלבישה – שלי גרוס. קראתם כבר את הספר שלה החיים ומה שלבשתי? (ברור שכן! אבל אם אתן מהמעטות שעדיין לא – אתן חייבות לרוץ לקנות. כל כך נהנתי ממנו שסיימתי אותו תוך כמה ימים תוך כדי הנקה)

איך אפשר להחריש חבילות ענקיות שמגיעות הביתה בכמויות כאילו אני סניף הדואר השכונתי?! המצב כל כך גרוע שמגיעות כל יום כמה חבילות (גם הדוור וגם הבחורים מ-DHL כבר מכירים אותי ואומרים לי שלום ברחוב) – כל זה מהיום ואתמול.

נעבור לדברים חשובים יותר – אוכל! קראתי היום שסניף של הבנדיקט ייפתח בברלין! השמועה אומרת שהסניף החדש ייפתח ביוני במלון הבוטיק החדש Max Brown בשרלוטנבורג.
אני חולמת על האגס בנדיקט פלורנטין של הבנדיקט מאז שנכנסתי להריון ומכיוון שעדיין לא ביקרתי בארץ מאז הלידה עדיין לא הצלחתי לטעום את המעדן. אני ממש מאושרת שהם יפתחו סניף בברלין ומקווה שהתפריט יהיה דומה לזה הישראלי. כשסיפרתי בהתלהבות על הפתיחה לחברות התרחשה איזו אי הבנה קטנה עם חברה ששאלה מתי אכתוב פוסט על מסעדות ישראליות בברלין וכשעניתי שרב המקומות הישראלים פה יקרים והאוכל שלהם בינוני ומטה היא טענה שאני מלכלכת על ישראלי – אז ממש לא!
1. דווקא הכנסתי מסעדות ישראליות תחת הפוסט שעוסק בפלאפל / חומוס
2. הלוואי והיה לי על מה להמליץ – אני מאוד אוהבת אוכל ישראלים ומבשלת אותו בשמחה אבל לצערי רב המסעדות הישראליות בברלין, לפחות אלה שביקרתי בהן, היו לטעמי בינוניות ביותר (ולחלקן המילה בינוני היא אפילו מחמאה) ויקרות להחריד. אני לא מבינה איך בחומוסיות ערביות האוכל טעים וטרי ומחיר החומוס סביר וידידותי ובמסעדות ישראליות המחירים כאלה מופקעים והמנות ממש לא נותנות תמורה למחיר. שוב – לא בכל המקומות אבל לצערי ברובם. שלא ישתמע לשתי פנים – אני לגמרי מפרגנת לישראלים שפותחים כאן מסעדות – נדרש המון אומץ! הלוואי והיה לי את האומץ והאפשרות לפתוח כאן מסעדה! אבל כן יש לי מה לומר בנושא; 1. תכינו אוכל טוב – להכין חומוס זה לא עד כדי כך קשה (לפני שתקפצו עלי – אני מכינה לבד בבית וזה אפילו טעים) ו-2. תתמחרו במחיר סביר שמתאים לעיר ולסגנון המסעדה שלכם – לא שאני מבינה גדולה בתמחור של מזון אבל אני כן רואה שאפשרי לתמחר במחירים סבירים (כשאני מסתכלת על מקומות אחרים) ולספק מוצר טעים ואיכותי.
עם זאת, דווקא יש שני מקומות ישראלים שאני רוצה להמליץ עליהם – באחד אכלתי ובשני אני מקווה לאכול בקרוב;

1. מלאווח מגולגל – בשוק ארוחות הבוקר ב-Markthalle Neun Berlin-Kreuzberg (ולפעמים גם בשווקים אחרים – אם כי אני לא יודעת לומר היכן ובאיזו תדירות) ישנו דוכן ישראלי שמוכר מלאווח מגולגל במגוון מילויים – זה פשוט מעולה! ממליצה לכם בחום לנסות!

2. מסעדת EIVGI´S – עדיין לא הייתי במקום אך שמעתי וקראתי בכמה מקומות שהאוכל ביתי וטעים. האמת שזה אפילו לא מאוד רחוק מהבית שלי וגם עברתי ליד המקום כמה וכמה פעמים ואני בהחלט מתכוונת לנסות ולטעום בקרוב.

אם כבר הזכרתי אוכל, פורים מתקרב וממש התחשק לי הכין אוזני המן, אבל אז ראיתי את המספר שהציג לי המשקל והחלטתי שעדיף להפסיק לאפות עוגות ועוגיות לעת עתה (נראה כמה זמן זה יחזיק)
הנה אוזני המון שאני ויעל הכנו בשנה שעברה – היה ממש טעים! בינתיים נהנה מהצילום והזיכרון 🙂

הרבה אנשים אמרו לי שאני לא חייבת לנסות להיות "סופר אמא" ולבשל לבד לילד שלי את האוכל – שהצנצנות בסופר הן תחליף איכותי וטוב יותר. אני לא מתחברת לגישה הזאת – אני אוהבת לבשל ואני חושבת שאם אני יכולה לבשל לבן שלי את הירקות והפירות הראשונים שהוא אוכל אז אין סיבה שאקנה לו מעכשיו אוכל מוכן ומתועש. אולי לטיולים ונסיעות ארוכות זה יכול להתאים, אבל אני חייבת לציין שבשבילי זאת ממש לא בעיה לאדות/לבשל כמה ירקות/פירות ולטחון אותם במיקסר. יהיו לילד שלי את כל החיים לאכול אוכל מוכן ומתועש ואם אני יכולה להכין לו בינתיים ארוחות בריאות שלא דורשות ממני יותר מידי מאמץ וכמה דקות של עבודה – אין סיבה שלא אעשה את זה.

תקתוק של בוקר – רסק תפוחים ורסק זוקיני הום מייד.

ואם כבר בישולים – אומנם כבר פרסמתי בפייסבוק, אך למי שפספס; לפני כשבוע גיליתי את מה שהרבה טבעונית גילו כבר מזמן – גלידת בננות קפואות טבעונית! זה טעים ובריא ומושלם שאין דברים כאלה!
אז איך מכינים גלידה טבעונית ובריאה מבננות קפואות? – זה ממש ממש פשוט!
בגדול פשוט טוחנים בבלנדר בננות קפואות – לוקח קצת זמן עד שמגיעים למרקם הגלידתי הנכון – אך ברגע שתגיעו אליו אתם תהיו בהלם שיצאה לכם כזאת גלידה מושלמת ושאין בכלל שמנת. הבננות הן הבסיס ולהן ניתן להוסיף כל תוספת שתרצו. לדעתי לשתי מנות משביעות יספיקו 2 בננות קפואות. 3 זה גם בסדר אבל זה יכול להיות גם קצת יותר מידי (ואני חולה על מתוקים וגלידות!). ממליצה להכין רק את הכמות שתאכלו באותו הרגע כי אני חושבת שהקפאה מחדש של התוצר לא תשמור על מרקמו הגלידתי (למרות שלא ניסיתי בעצמי)

הכנתי את הגלידה 3 פעמים ב-3 טעמים שונים וכולם יצאו טעימים;

בננה-תמר-חמאת בוטנים
2 בננות קפואות, תמר קפוא אחד ו-3 כפיות חמאת בוטנים

בננה-פטל
2 בננות קפואות ופטל קפוא (לא יותר מידי פטל כי הוא מאוד דומיננטי וחמצמץ)

בננה-טחינה-סילאן
2 בננות קפואות, 2 כפות גדושות טחינה גולמית ו- 2 כפות גדושות סילאן
יום אחרי שהכנתי את הגלידה, ביקשתי מכריסטיאן שיביא כמה בננות מהסופר, הוא ראה שכל כך התלהבתי אז הוא חזר עם כל זה:

אתמול צוין יום האישה הבינלאומי. אני עייפה מידי בכדי לכתוב משהו אינטליגנטי ומעניין בנושא אבל נזכרתי במשהו שחברה שלחה לי הבוקר – הטקסט המקסים הזה שכתב הילה קורח. מעבר לעובדה שהילה קורח היא דוגמה ומופת לכל אישה – חרוצה וחכמה ומקסימה, אמא וקרייריסטית (ממה שקראתי וראיתי – לא מכירה אישית) היא גם צודקת;

"תפסיקי להתנצל. אם פגעת במישהו זה הדבר ההגיוני לעשות, אבל לא בשום מצב אחר. אל תתנצלי, לא משום שזה נתפס כחולשה אלא משום שברוב המקרים אנחנו מתנצלות כברירת מחדל על דברים שאין להתנצל עליהם. על בכי, על רגישות, על ניסיונות כושלים, על ניסיונות בכלל, על רצון להבין טוב יותר, על הצורך בעוד שעות ביממה. אין צורך. כולם כבר מיישרים קו לכיווננו. "

זה כל כך נכון ואני צריכה ללמוד ולהפנים את זה כל פעם מחדש – גם בגילי המופלג ופשוט להפסיק להתנצל! יש לי הרגשה שמי שלא מתנצלת מצליחה להשיג הרבה יותר בחיים האלה.

לפני 4 שנים נחתתי בברלין. מה שהיה אמור להיות הרפתקה זמנית הפך לחיים קבועים.

הנה מה שכתבתי בפייסבוק אחרי שנה בברלין

והנה מה שכתבתי בפייסבוק אחרי שנתיים בברלין

אחרי שלוש שנים לא פרסמתי סטטוס בנושא ונזכרתי בדיעבד שעברו שלוש שנים ובכלל לא שמתי לב לכך. מה שכן פרסמתי זאת תמונה של סושי טבעוני – הייתי בהריון באותה התקופה והיה לי קרייב לסושי וכנראה שמרב התלהבות שמצאתי מקום טבעוני, שכחתי לגמרי שבאותו היום בדיוק סגרתי שלוש שנים בברלין.

אז מה השתנה אחרי ארבע שנים בברלין?
– התחתנתי והפכתי לאמא. אחרי ניסיונות רבים נולד לי פלא קטן שגדל מיום ליום שקוראים לו יונתן. אני עדיין בהלם כל יום מחדש שהדבר המושלם הזה קיים ושהוא שלי.
– התגברתי קצת על הפחד ונהגתי ברכב 3 פעמים בברלין – זה עדיין לא מספיק ואני חייבת להתחיל לנהוג באמת! (יותר מידי רוכבי אופניים ופניות שמאלה ללא רמזור מפחידים אותי)
– כתבתי בזמנו שאין לי כוח להכיר אנשים חדשים. עכשיו אני מאוד רוצה להכיר אנשים חדשים – לא רק בשביל להעביר את חופשת הלידה בכיף אלא בעיקר בשביל יונתן ובשביל שיהיו לו חברים, בין היתר ישראלים, בעתיד.
– פתחתי בלוג! אחרי 4 שנים שבהם רציתי לפתוח אחד – זה סוף סוף קרה. לצערי אין לי מספיק זמן בכדי לעדכן ולכתוב אותו כמו שהייתי רוצה.

מה לא השתנה?
– אני עדיין לא מדברת גרמנית שוטף, כלומר לא ברמה שהייתי מצפה ממישהי שגרה 4 שנים במקום מסויים לדבר – רחוק מזה. וגם האנגלית שלי (וגם קצת העברית) מתנוונת מיום ליום. למעשה נוצר לי מיקס שלם של שפות ולפעמים ישנם מצבים שאני לא מצליחה להוציא משפט ברור אחד מהפה (אולי טפשת ההריון החליטה להישאר ולהפוך לקבועה)
– עדיין לא ירדתי את ה-10 ק"מ מאז – מה שאומר שעכשיו, אחרי הלידה, אני צריכה לרדת כבר 20 ק"ג (טוב, אולי הגזמתי קצת, אבל לפחות 15 ק"ג זה בטוח)
– לא השתמשתי באופניים שלי מאז שכתבתי את הסטטוס הקודם
– עדיין לא הצלחתי להיכנס לכושר למרות שהייתי רשומה לחדר כושר יוקרתי שביקרתי בו (כמובן) פעמים ספורות (ביקרתי בעיקר בסאונה). עם זאת, פרסמתי בפייסבוק בקבוצה של אמהות ישראליות בברלין שאני מחפשת פרטנרית בחופשת לידה לעשות יחד הליכות ספורטיביות עם ההעגלה – הפוסט הוביל למספר פניות מענינות; ריצה קלילה בשבת (עדיין לא באמת הצלחתי לרוץ אבל הלכתי מהר), מפגש עתידי לטיול עם הילדים והעגלות בטיילת ליד הבית ובתקווה בעתיד במקומות נוספים, ופניה שהציעה לחלוק איתי את הסוד כיצד להפסיק לאכול שוקולדים – הפניה הגיעה ממישהי חטובה ורזה שעברה שתי לידות בעברה – כך שאני אופטימית וסקרנית לשמוע במה מדובר! קבענו להיפגש במרץ והבטחתי שאכתוב פוסט נפרד בנושא – יש למה לצפות.
– אני עדיין מתעצלת להתמודד עם הגרמנית ומבקשת מכריסטיאן  להתמודד במקומי עם כל הבירוקרטיות והטלפונים וזה ממש חייב להשתנות! הרי ברור לי שאני יכולה להסתדר בגרמנית ופשוט צריכה להפסיק לפחד מההתמודדות הזאת!
– השגרה היא אותה שגרה – גם בחופשת הלידה. וכן, אני עדיין מתגעגעת להתרגשות של ההתחלה בברלין ולאופטימיות הכייפית שהייתה לי אז.
– יש לי פה חברים קרובים וטובים שהם כמעט כמו משפחה ועדיין החברים מהארץ חסרים לי ואני מתגעגעת אליהם כל יום. קשה לי גם שהמשפחה שלי כל כך רחוקה, במיוחד עכשיו עם יונתן – פייס טיים וסקייפ זה נחמד אבל זה לא באמת מספק את הצורך שיהיו כאן ליד וייקחו חלק פעיל ושוטף בחיים של יונתן.

מה עוד?
– בקרוב נצטרך שוב לעבור דירה וזה מעציב אותי כי הדירה הנוכחית והמדהימה שלנו הפכה לבית – בית אמיתי על כל המשתמע מכך (כולל ריחות הבישולים). לצערי הדירה הנוכחית שלנו קטנה מידי ואנחנו חייבים למצוא דירה גדולה יותר על מנת שיהיה ליונתן חדר משלו. כנראה שעשינו טעות כששכרנו דירת שני חדרים בזמנו והיינו צריכים להמשיך לחפש ולא לוותר על דירת 3 חדרים. לצערי ב-4 השנים שעברו, ברלין הפכה ליקרה ולמצוא בה דירה טובה זאת משימה שהופכת קשה ויקרה מיום ליום! האמת שהחלום שלי הוא בכלל בית פרטי עם גינה ענקית (והאמת שגם בריכה – אבל הפרט הזה כנראה ישאר בגדר חלום) שיונתן (וילידינו העתידיים) יוכלו לשחק ולהשתולל בה בכיף. ממישהי שבקושי הייתה מוכנה לעזוב את פרנצלאור ברג, גיליתי כמה שונברג מדהימה והלוואי והיינו יכולים למצוא פה בית כזה  – אבל זה לא אפשרי, אין פה כמעט בתים פרטיים כאלה – ואלה שקיימים (ולא ממש בשכונה) לא ברי השגה. בקושי דירה טובה במחירים סבירים אפשר למצוא פה בשכונה ואני מתחילה להפנים שכנראה ראלי יותר יהיה לעבור לפרברים:(
– אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות "כשאהיה גדולה" ומפחדת מהיום שבו תגמר חופשת הלידה … (יש עדיין זמן – חופשת הלידה כאן היא מעל שנה –  אבל הזמן טס כל כך מהר) אני ממש רוצה למצוא משהו שאני אוהבת וכיף לי לעשות ולהצליח להתפרנס ממנו – אני לא יודעת מה זה הדבר הזה אבל אני חייבת למצוא משהו כזה (כיף לי לכתוב את הבלוג אבל אין לי מושג איך אפשר באמת להתפרנס מזה)

חוץ מזה, כשקראתי שכתבתי על איקאה טמפלהוף בפוסט של השנתיים חשבתי לעצמי שאיקאה טמפלהוף ״אחראית״ בדיעבד גם על כך שהכרתי את כריסטיאן! כשהייתי שם בזמנו, פרסמתי תמונה מהמקום – מה שהוביל לתגובה של ידידה של אחי על התמונה שאמרה שאחיה גר בברלין ואני חייבת להכיר אותו – כך למעשה הכרתי את אורן – חבר קרוב ואחד האנשים החשובים בחיי ומי שדרכו הכרתי את כריסטיאן. כנראה שיש סיבה למה אני תמיד חוזרת לאיקאה טמפלהוף כל הזמן. חבל שלא התחתנו שם 😉

המעבר לברלין גרם לי להבין כמה העולם הזה גדול ונפלא וסיפק לי אין ספור חוויות מעצימות והתנסויות שלא אשכח לעולם. לא יכולה לתאר במילים את הגדילה וההתפתחות שחוויתי בברלין; נכון – זה אומנם כבר לא קורה בכזאת אינטנסיביות כמו בהתחלה, כי באופן טבעי התרגלתי לחיים פה והתחלתי לסגת ולחזור חזרה לאזור הנוחות שלי, אך אני עדיין מתמודדת עם אתגרים (ופחדים) חדשים כל יום, ועם זאת, החיים פה הרבה יותר נוחים ונעימים. נכון שקיימים קשיי הסתגלות וימשיכו להתקיים כנראה לעד. לעיתים עדיין קורה שאני לא לגמרי מרגישה שייכת ולפעמים עדיין ישנם ימים שקשה לי ומתסכל לא להבין לגמרי מה אמרו לי או את טון/צורת הדיבור ומה עומד מאחוריו, או סתם להסתכל על מוצר בסופר ולא לגמרי להיות בטוחה מה הוא בדיוק ולמה הוא משמש. אך בגדול מאוד טוב לי ובקטן; גם הדברים הקטנים ואיכות החיים כאן, כמו למשל סוף שבוע ארוך (שבת עד ראשון מרגיש יותר ארוך משישי עד שבת – לא יודעת למה, אבל ככה זה ולא רק אצלי) ו-26 ימי חופש (אין לי מושג איך הצלחתי לחיות בארץ עם 12 ימי חופש בלבד) והאפשרות לקפוץ לחופשה בכל מקום שארצה, העובדה שאיש אינו מתערב לי בחיים, השקט, האפשרויות האינסופיות (ועדיין לא דיברתי על יוקר המחיה) הופכים את חיי לכמעט מושלמים. אם זה לא עונה לכם על השאלה למה כדאי לעשות רילוקיישן – אולי תרצו לדעת שמעבר למדינה זרה יגרום לכם (טוב, לרובכם) להבין שאין דבר שאינכם יכולים להשיג – פשוט צריך להציב מטרה ולהחליט שמגיעים אליה ומשיגים אותה. נכון, תמיד קיים סיכון – אבל אם לא מעיזים לא משיגים דברים נפלאים.

משום מה כולם עושים עניין מהנקה בציבור ובזמן האחרון הנושא עולה לכותרות בתדירות דיי מרשימה הן בארץ והן בברלין. אולי אני רגישה מידי לנושא מאז שהפכתי לאמא ועצם העובדה שאני מחוברת לאינספור קבוצות הנקה והורות בפייסבוק מציף אותי במידע על הנושא כל הזמן. בינתיים, בימים האחרונים זה הנושא החם גם בתקשורת ובמדיה החברתית בברלין.

גדי גולדברג (בין היתר, בעל הבלוג המקסים הזה על ספרות, הגות ותרבות גרמנית בתרגום לעברית) הפנה את תשומת ליבי לכתבה הזאת בעניין הנקה בציבור בברלין ואמר שישמח לקרוא את דעתי בעניין. בינתיים ראיתי שכתבו על הנושא גם כאן וכאן וגם דיברו על כך גם ברדיו. למי מכם שלא קורא גרמנית תוכלו למצוא כתבה על הנושא גם באנגלית.

בקצרה, אמא לתינוק בן שלושה חודשים התיישבה בבית קפה בפרנצאור ברג (מעוז הבורגנות והתינוקות בברלין, ואולי אף בגרמניה כולה) והתחילה להניק – היא טוענת שהיא גורשה מהמקום בגלל שהניקה, בעל המסעדה טוען שנאמר לגברת שהיא יכולה להניק בחלק האחורי של המקום ולא בקדמה בית הקפה ליד החלון כיוון שהדבר מפריע ופוגע ברגשות הלקוחות והעוברים והשבים. הגברת החליטה לפתוח בקמפיין ופנתה לשרת המשפחה הגרמנית בבקשה לחוקק חוק המסדיר את הזכות לאמהות להניק את תינוקותיהן במקומות ציבוריים. בעל בית הקפה אגב, עלה לכותרות כבר ב-2012 כשהציב מחסום בכניסה לבית הקפה במטרה למנוע ו/או להקשות כניסה של עגלות ילדים למקום.

בגרמניה מסתבר, לא באמת מותר להניק בפומבי, אבל גם אין איסור מפורש לכך. בחללים ציבוריים, כגון בתי קפה ומסעדות לעומת זאת, "חוקי הבית" הם הקובעים מה מותר ומה אסור במקום. לכן למעשה, כאשר הנקה "מפריעה" בעל המקום רשאי בהחלט לדרוש להפסיק להניק במקום.
בבריטניה לעומת זאת, החל משנת 2010 קיים "חוק שיוון" האוסר אפליה של אמהות מיניקות. בסקוטלנד, קיים משנת 2005 חוק המגן על נשים מניקות. בגרמניה בשנת 2013 הייתה יוזמה לחקיקת חוק דומה אך עצומה מקוונת שנדרשו לה 50,000 תומכים השיגה רק 817 חתימות.* (*המידע לקוח מתוך אחת הכתבות הנ"ל בגרמנית – אני מקווה שלא עשיתי טעות בהבנה ובתרגום)

"אף אמא לא צריכה להסתתר כשהיא מניקה" זועקת הכותרת. מה שאמור להיות ברור וטבעי מאליו כנראה לא באמת ברור וטבעי לכולם. האמת, הנושא מעט אמביוולנטי אצלי ואני מודה שקשה לי לכתוב בצורה ברורה מה דעתי בעניין כיוון שאני בעצמי "מסתתרת" כשאני מניקה. אני בעצמי מרגישה לא בנוח להניק בציבור ובמיוחד מול אנשים שאני מכירה. מול בן זוגי, חברות טובות, אמא ולאחרונה חמותי – אני "משחררת" ומניקה (וגם זה לקח זמן) אך מול אנשים אחרים אני פשוט לא מרגישה בנוח והולכת להניק בחדר אחר. מול אנשים זרים, איכשהו, זה קצת פחות מפריע לי להניק (תוך כדי שאני כותבת את המילים האלה אני חושבת לעצמי וכבר לא לגמרי בטוחה האם זה נכון) אך עדיין אינני מסוגלת לעשות זאת באופן טבעי. מעבר לעובדה שעדיין יש לי קשיים פיזיים עם ההנקה ואני עדיין נלחמת עם זה, אני גם ממעיטה להניק בציבור, כלומר מחוץ לבית, באופן כללי. בין היתר בגלל הקשיים ולא כי אני חושבת שזה משהו שאין לעשות או משהו שאני צריכה להתבייש בו – עם זאת, הדבר עדיין גורם לי מבוכה מסוימת, במיוחד כשאני נמצאת לבד. כשיש איתי אדם נוסף, התמיכה המורלית גורמת לי להרגיש משוחררת יותר ויותר קל לי גם להניק בחוץ. אין לי הסבר לתחושה שלי וזה מעציב אותי.

אני מנסה לחשוב כמה פעמים הנקתי בחוץ ולא מצליחה, זוכרת שהנקתי פעמיים במסעדות, פעמיים ברכב בחניון, אצל חברים בבית – אבל אצל חברים תמיד הלכתי לחדר אחר. האם יתכן שעברו כמעט חמישה חודשים מאז שיונתן נולד ותמיד חישבתי את הזמן כך שאוכל לחזור הביתה ולהניק אותו בבית?!עצוב. עם זאת, בפעם הראשונה שהנקתי בציבור השתמשתי בטטרה וניסיתי להסתיר, בפעם השנייה הוצאתי את הטטרה אך כמעט ולא השתמשתי בה ובשיעור ההתעמלות שלי, אליו אני מגיעה עם יונתן, אני מניקה בצורה חופשית כל הזמן ובלי בעיה. אני מריצה במוחי "תירוצים" ומחשבות שאולי לא הנקתי בחוץ כי חורף ובקיץ יותר קל?! אבל בשורה התחתונה, אני פשוט לא מרגישה בנוח – למה זה?! הרי אני בעצמי חושבת שהנקה זה הדבר הכי טבעי שיכול להיות. אל תטעו – אני לגמרי תומכת בנשים אחרות ואפילו מקנאה בהן כשאני רואה אותן מניקות חופשי בפומבי.

אין לי תשובה למה אני מרגישה שאני צריכה להסתתר ולהסתיר כשאני מניקה. הנקה זה דבר נפלא וקסום – תראו לי משהו שהוא יותר טבעי מאמא שמניקה את התינוק שלה. לאיזו חברה הפכנו שהנקה הפכה למשהו שצריך להסתיר?! ממתי הנקה בציבור הפכה למשהו שהוא לא מקובל?

קראתי בקבוצת הפייסבוק של ההריוניות הישראליות בברלין שהתחושות שלהן דווקא אחרות ושהן מעולם לא נתקלו בתגובה לא הולמת או בהרמת גבה כשאשר הן הניקו בציבור. הן גם אומרות שלתחושתן, הנשים בברלין שולפות שד בקלות רבה יותר מאשר מקבילותיהן בארץ. מכיוון שלא יצא לי עדיין להניק בישראל קשה לי לומר או להשוות – אשמח לשמוע מכן על חוויות ההנקה שלכן בארץ, בעולם, או בכלל (גם גברים מוזמנים להגיב ולשתף בנושא).

בינתיים בתגובות לכתבה (באנגלית) בפייסבוק; *נשים* כותבות שנשים צריכות לכסות את עצמן כשהן מניקה ושהנקה זה דבר מגעיל – לאן הגענו?! (למען ההגינות אציין שיש גם תגובות שמעודדות הנקה בציבור). האמת, עכשיו אני נזכרת שגם יצא לי לשמוע בעבר נשים שאני מכירה באופן אישי, שעמדו ואמרו לי באופן הכי ישיר שיש, שהנקה זה דבר מגעיל ובהמתי ושאין סיכוי שהן עושות את זה (לפחות זה לא נאמר בזמן שהנקתי, אלא כשהייתי עדיין בהריון). זה מפתיע ועצוב בכל כך הרבה רמות, במיוחד כשזה מגיע מפי אנשים שגרים בברלין – אחת הערים המתירניות בעולם, עיר שבה כל אחד רשאי לעשות כל העולה על רוחו, עיר שבה אנשים משתזפים בקיץ בפארק ובאגמים בערום, עיר שבה בסאונות ואתרי ספא מסוימים העירום הוא *חובה* (כן, גם בסאונות המשותפות) עיר שבה אנשים יכולים להסתובב עם מסכה של סוס על הראש ולנגן בערום בפארק.

למה זה לא מפריע לכם ואפילו ישעשע אתכם ואישה שמניקה את הילד שלה כן תפריע לכם? למען הסר ספק זאת לא תמונה אזוטרית – זה הנוף השגרתי במאואר פארק.

עוד כמה מילים (מחשבות) לגבי כך שמסעדה יכולה להחליט שאין כניסה לעגלות / אין להניק בשטחה – בכתבות השונות הביאו כדוגמה בית מלון יוקרתי בברנדנבורג שאסר כניסת ילדים מתחת לגיל 16 לשטחו. גם באחוזת יערות הכרמל, ילדים מתחת לגיל 16 אינם רצויים בשל אופי הפעילות והאווירה במקום – ואני חושבת שזה בסדר. כלומר, אדם מגיע למלון ספא יוקרתי, משלם אלפי שקלים ללילה, מצפה להנות מהשקט ולא מתאים לו שיסתובבו מסביבו ילדים קטנים ויעשו רעש – זה לגיטימי לחלוטין לטעמי. אך כזה מגיע לבתי קפה או מסעדות, איכשהו, זה מרגיש לי לא נכון. מצד שני, מה עם מסעדות יוקרה מפונפנות שגם בהן, כביכול, אין מקום לילדים?! – איכשהו אני יכולה להבין שזוג שרוצה לבלות ערב יוקרתי במסעדת מישלן, למשל, לא מעוניין לשמוע תינוק צורח מהשולחן ליד – אך היכן עובר הגבול? מתי זה לגיטימי לאסור כניסת ילדים ומתי לא? ואם זה בסדר לאסור כניסה לילדים אז זה כביכול גם בסדר לאסור הנקה – לא?! מצד שני, כשיונתן צורח מרעב, מבחינתי הנוחות של התינוק שלי קודמת לנוחות של הסביבה ואם אני נמצאת באמצע הרחוב, הייתי שמחה אם בית הקפה הראשון שנמצא לידי יאפשר לי להיכנס ולהניק בו את הילד שלי – אך מה יקרה אם במקרה, בדיוק בבית הקפה הזה, "חוקי הבית" קובעים שאין להניק במקום?! זה יתסכל ואפילו יעצבן אותי.

עכשיו, אני כבר יודעת מה יקרה ומה יהיו התגובות – יגיעו וישאלו למה לא לתת לתינוק בחוץ בקבוק עם תחליף חלב אם – אני יודעת שזה מה שישאלו, כי כבר שאלו אותי בדיוק את אותה השאלה. האמת, שבעבר רציתי לכתוב בבלוג על הנקה אך ויתרתי. כעת יכול להיות שהבמה ראויה ומתאימה יותר; מסתבר שישנם כאלה שתוהים מדוע אני מניקה את יונתן, או נכון יותר לומר, מניקה בלעדית (ללא תוספות של תחליפי חלב ופורמולות למיניהן). אז בפשטות – כי ככה החלטתי ואם זה לא מתאים למישהו מכם אז יש לי דבר אחד לומר לכם: תגדלו את הילדים שלכם בדרך שלכם אבל אל תתערבו לי. עכשיו לתשובה מעמיקה יותר; הנקה זה הדבר הכי טבעי והכי בריא לתינוק וחשובה הן לתינוק והן לאם מכל כך הרבה סיבות (שאני לא אתחיל לפרט כאן) כל כך הרבה מחקרים הראו את זה ולהניק תינוק לפחות עד גיל חצי שנה זאת המלצה חד משמעית בכל כך הרבה מדינות וגופי בריאות. וגם, מרגיש לי לא נכון לתת ליונתן מוצר תעשייתי כשאני יכולה לספק לו את האוכל בצורה הטבעית והבריאה ביותר. מרגישה שלתת לו תחליפי חלב יהיה ״אנוכי״ מצידי, ולמרות שעדיין קשה לי קצת פיזית עם ההנקה (לא, זה לא פסטורלי ופשוט כמו בסרטים או בחלומות) – אני לא רואה שום סיבה להפסיק – מרגישה שאם אתן לו משהו אחר זה כאילו ״ויתרתי״ ו״נכנעתי״ ומרגיש לי רע להכניס לו כבר מעכשיו כימיקלים תעשייתיים לגוף (למרות שברור לי שיש תינוקות שמקבלים את זה והם בסדר לגמרי ואני בעצמי קיבלתי תחליף חלב דיי מהר) החלטתי להניק עד גיל חצי שנה ואני מתכוונת לעמוד בהחלטה. גם אם זה אומר שכרגע אני שמה את החיים בסדר עדיפויות שני.

חוץ מזה, יונתן התחיל טעימות מוצקים השבוע. התחלנו בגזר כתום שלא עשה עליו רושם ונראה כי ייקח זמן עד שיתחיל לאהוב אותו – אבל אני לא מתייאשת ואמשיך לנסות. הלכתי לסופר לקנות לו ירקות חדשים לטעימות ורציתי לקנות גזר לבן (Pastinak) שנמצא ברשימת הטעימות שקיבלנו מהרופא – ונתקלתי בשקית ירקות השורש המהממת הזאת שכוללת גזרים כתומים ולבנים, שורש פטרוזיליה וסלק ומיד פנטזתי לעצמי על סלט השורשים שאכין בבית

סלט שורשים

מצרכים

1 גזר לבן
1 גזר כתום
חצי קולורבי
חצי שורש פטרוזיליה
1 סלק קטן
כל הנ"ל קלופים וחתוכים לרצועות דקות.
פטרוזיליה וכוסברה קצוצים (לא חייבים כוסברה אם לא אוהבים, אני יודעת שזה גנטי אבל לא מצליחה להבין איך אפשר שלא לאהוב את הדבר הנפלא הזה)

רוטב
4 כפות שמן זית
2 כפות חומץ
מיץ מחצי לימון
1-2 שיני שום כתוש
כפית לא גדושה סוכר חום
מלח, פלפל

מערבבים הכל ונהנים מסלט קרנצ'י ומרענן

כפי שסיפרתי בפוסט הקודם, בכל שנה אנחנו נוסעים לחופשת ספא בעיירה הצ'כית  Mariánské Lázně (בגרמנית Marienbad). מריאנסקה לזנה (Mariánské Lázně – בצ׳כית) / מארינבד (Marienbad – בגרמנית) הנה עיירת ספא, מרפא ומעיינות מינרלים בדומה לקרלובי וארי – המוכרת יותר בקרב הישראלים.

הערה קטנה לפני שתקראו את ההמלצות שלי – ביקרתי במקום כבר ארבע פעמים אומנם, אך תמיד בתקופת החורף, לכן ההמלצות שלי מתייחסות לתקופה הזאת של השנה. אני בטוחה שביתר עונות השנה המקום נשאר קסום אך משתנה ללא היכר.

לנו במלון Danubius Health Spa Resort Centrální Lázně שהוא חלק מקומפלקס של 6 מלונות מרשת Danubius Health Spa Resort – כל 6 המלונות מחוברים וניתן לעבור ממלון למלון ללא צורך לצאת החוצה לקור – כך שאפשר להסתובב במסדרונות בבגדים קלים או אפילו בחלוק רחצה וזה פשוט כיף! אינני מכירה את כל המלונות בקומפלקס אך יודעת לומר לכם כי ב- Centrální Lázně מציעים חבילות מרפא אשר כוללות טיפולי ספא שונים ובנוסף אורחי המלון יכולים להיכנס באופן חופשי למתקני הספא ולבריכות במלונות המחוברים וכן לספא היוקרתי והמפנק, הבנוי בסגנון רומי, במלון Nové Lázne (גם ללא רכישת חבילת טיפולי ספא). למלון אפשר להגיע עם ילדים (אפילו קיים חדר משחקים והבנתי שגם בייביסיטר בחלק מהזמן) וגם עם חיות מחמד – אך אל דאגה, האווירה היא אווירה רגועה של ספא ונופש רגוע ושקט והילדים (והיו דיי הרבה ילדים ותינוקות וגם כלב בקומה שלנו!) לא מורגשים וממש לא קיימת אווירת "אגדו דו דו" במקום. עם זאת, חשוב לזכור שמדובר במלון במזרח אירופה – על כל המשתמע מכך ולכן יערות הכרמל (או תאילנד) זה לא פה לטוב ולרע.

צלחת פירות טריים שחכתה לנו בחדר עם ההגעה (היא הייתה ארוזה בצלופן יפה – לא הספקתי לצלם)

ספא מפנק ושווה הבנוי בסגנון רומי

אפילו TK, אחת מחברות ביטוח הבריאות הציבורי מהגדולות בגרמניה, ממליצים על הספא כאן

אתם אפילו לא צריכים לסחוב מגבת מהחדר – תקבלו מגבת וסדין נקיים וריחניים בכניסה לספא וגם צמיד עם מפתח קטן ללוקר במידה ותרצו להשאיר חפצים נעולים בחדר הרחצה.

כיף להסתובב עם חלוק רחצה כל היום – במלון שהמהות שלו היא ספא וטיפולים כולם מסתובבים ככה (חלוק מפנק ונעלי בית יחכו לכם בחדר המלון)

הנה כמה תמונות משנים קודמות

בכל מקום בעיירה מדברים הן בגרמנית והן ברוסית ומי ששולט באחת מהשפות האלה יסתדר כאן בקלות רבה. לא בטוחה לגבי האנגלית – מעולם לא ניסיתי כיוון שאני מסתדרת גם בגרמנית וגם ברוסית (גם אם שתיהן שבורות אצלי יחסית ומתובלות במבטא ישראלי כבד) אך אני מניחה, למרות שמדובר במזרח אירופה, שאפשר להסתדר גם עם אנגלית – ראיתי שהשילוט והחומרים התיירותיים השונים קיימים גם באנגלית.

אטרקציות שלא תרצו להחמיץ

Kolonada – הוואפל הדק והעגול, סימן ההיכר של צ'כיה, מיוצר כאן החל משנת 1856 ונמכר באינספור חנויות כיחידה לנשנוש מיידי או באריזות סגורות לקחת הביתה. טעים!

מעיינות מינרלים וטיול בקולונדה (Kolonády) – במרכז העיירה אכסדרה מפוארת ומרשימה ובסופה מבנה בו מרוכזים מספר מעיינות מינרלים בעלי סגולות מרפא מהם ניתן לשתות בחינם (מי שלן באחד מבתי המלון בעיירה משלם מס תיירות סמלי שממן, בין היתר, את הפעלת המעיינות והאטרקציות האחרות במקום) המים זורמים מברזים דיי רגילים (ומאכזבים – אם אתם שואלים אותי) את המים שותים מכוס פורצלן מיוחדת ובמקום גם ארון בו תוכלו לשמור את כוס הפורצלן המיוחדת שלכם – אתם יכולים לרכוש במקום גם סתם כוס חד פעמית או להגיע עם כל כוס אחרת מהבית (או מהמלון). המלונות Centrální Lázně ו Nové Lázne בנויים גם הם על מעיינות ובשטח המלונות ישנם ברזים מיוחדים (ומיוחדים יותר מהברזים בקולונדה) מהם ניתן לשתות את מי המעיינות השונים. בעיירה קיימים כ-100 מעיינות שונים, לכל מעיין מים ייחודיים לו עם ריכוז מינרלים שונה, כל סוג מים מומלץ לטיפול בבעיה מסוימת וליד כל מעיין (ברז) תוכלו לקרוא הסבר קצר על הרכב המים וסגולות הריפוי שלהם.

המעיינות (ברזים) במלון

אתר סקי – אם אתם בעניין של סקי – במקום קיים אתר סקי קטן הפועל גם בימים שבהם אין שלג הודות לתותחי השלג המלאכותי הקיימים במקום. ליד אתר הסקי פועל רכבל אשר יעלה אתכם לראש ההר, שם תוכלו למצוא פארק מיניטורות Boheminium park (לא פעיל בחורף), סוסים ואינספור איילים חמודים. ליד אזור האיילים פועלת גם מסעדה נחמדה, לצערי אינני זוכרת את שמה, אך ביקרנו בה בשנה שעברה והיה נחמד, בייתי וטעים (אם מגיעים מכיוון הפארק המינאטורי תראו מעין מבנה קטנטן מצד שמאל לאיילים – זה נראה סגור אבל זה פתוח בהתאם לשעות הפתיחה).

מבשלת הבירה Chodovar – במקום תוכלו להנות לא רק מבירה טובה אלא גם מטיפולי ספא על בסיס שאריות ייצור הבירה – כולל אמבטיית בירה שאחריה העור נשאר רך ונעים! במקום גם מסעדה טעימה שפועלת בתוך מערה חצובה בצלע הר וגם ניתן לקנות במקום מוצרי טיפוח, גם הם על טהרת הבירה – המרכך שיער מעולה! מבשלת הבירה ממוקמת מחוץ לעיר במרחק נסיעה קצר.

התמונות משנים קודמות, השנה לא הסתדר לנו להגיע

אמבטית בירה

אמבטיה של בירה

פארק קטן ואגם עם ברווזים – במרכז העיר, ליד הקולונדה תמצאו פארק קטן ובו אגמון עם ברווזים – מספיק שתתקרבו מעט והברווזים יצאו מהמים ויגיעו עד אליכם וכך גם היונים ויצפו שתאכילו אותם. בפארק קיימת גם שדרת פסלים קטנה ובה פסל של הפסל הישראלי נירו שרף.

ועוד כמה תמונות משנים קודמות – הברווזים והיונים תמיד שם מחכים לכם שתגיעו להאכיל אותם

מזרקה מזמרת – בחורף המזרקה איננה פועלת אך מהתמונות נראה כי בקיץ מדובר באטרקציה נחמדה.

שמעתי ולא הייתי – בעיירה קזינו גדול ופארק גולף – שני דברים שרחוקים ממני שנות אור ולכן מעולם לא חיפשתי או ביקרתי בהם.

לפי האתר התיירותי של העיירה קיימות אינספור אטרקציות במקום, אך מכיוון שאנחנו מגיעים תמיד למספר ימים ספורים, אנחנו בדרך כלל מרוכזים רוב הזמן בספא, באוכל ובמנוחה, כך שאנחנו לא מטיילים הרבה. ההורים שלי לעומת זאת מגיעים בכל שנה לשבועיים וטיילו בכל הסביבה – הן בצ'כיה והן במקומות סמוכים בגרמניה. אם תסתובבו ברחוב הראשי של העיירה (Hlavní) תוכלו למצוא מספר מקומות אשר מציעים טיולים מאורגנים למקומות שונים.

גם חבורה של הרא קרישנה אפשר לפגוש שם

מסעדות שאהבנו – כולן על טהרת המטבח הצ'כי, כולן יחסית זולות ובכולן ניתן לשלם בקרונות צ'כיות או ביורו – לפי מה שנוח לכם.

Restaurant Filip – Mariánské Lázně
כתובת: Poštovní 96/9, 353 01 Mariánské Lázně, Czech Republic
כריסטיאן אוהב במיוחד את מרק השום שמוגש במקום וחולם עליו במשך כל השנה. בעבר המקום היה מעוצב בסגנון ישן, חמים ונעים אך בשנה האחרונה נערך במקום שיפוץ יסודי והמראה הפך מודרני ולטעמי פחות מיוחד ודיי סתמי. אל תזמינו את מנת פסטה הצמחונית – היא לא משהו. יתר המנות טעימות וטובות. בכל יום מבשלים מנות מיוחדות ומרקים טריים אשר לא מופיעים בתפריט – השנה טעמתי מרק פטריות מוקרם ומרק כרובית מוקרם ושניהם היו מצוינים וטעימים. גם אם יצאתם שבעים, ואתם בטוח תצאו שבעים ומפוצצים, אל תוותרו על קינוח – גם מוס השוקולד וגם הבלינצ'ס (Palatschinke) עם הגבינה והגלידה טעימים במיוחד – ממליצה לכם לא לוותר ולהזמין את שתי המנות – במידה וקיבת הקינוחים שלכם לא מספיק גדולה אתם תמיד יכולים לחלוק את הקינוחים 🙂

מרק שום

מוס שוקולד ותפוז מקורמל

מרק פטריות מוקרם

בשר בקר

לביבות תפוח אדמה

Restaurace Charlie
כתובת: Anglická 137/11, 353 01 Mariánské Lázně, Czech Republic
מסעדה שגילינו רק השנה – המקום קטנטן ומכיל 5 או 6 שולחנות בלבד ומעוצב בסגנון עתיק ומוקפד לפרטי פרטים. האוכל טעים ביותר והאווירה חמימה וביתית. מרק השום במקום צמחוני (בניגוד ליתר המסעדות בהן הוא בשרי ומכיל חתיכות קטנות של בשר חזיר (speck)) וסוף סוף הצלחתי לטעום מרק שום צ'כי אחרי ארבע שנים בהן אני רק מסתכלת על כריסטיאן נהנה ממנו:) 

מרק שמנת לבן

מרק שום צמחוני

שניצל

פטריות מצופות

Cafe & Restaurant Bohemia
כתובת: Hlavní tř. 100/40, 353 01 Mariánské Lázně, Czech Republic
במקום מגישים מרקים מעולים – אני אוהבת במיוחד את מרק הפטריות המוקרם אשר מוגש בתוך לחם. המנה מעט קטנה לטעמי ולכן אני בדרך כלל מזמינה אותה פעמיים;)

Beerrarium Stará Sladovna
כתובת: Pivovarská 107, 348 13 Chodová Planá, Czech Republic
המסעדה של מבשלת הבירה Chodovar – המסעדה ממוקמת מחוץ ל- Mariánské Lázně ונדרשת נסיעה ברכב/מונית – מומלץ לשלב עם טיפול ספא או טבילה באמבט בירה. מחירי האוכל זולים – בשנה שעברה היינו 6 אנשים, הזמנו כולנו מנות עיקריות וחלק מאיתנו הזמינו גם מרקים ומנות ראשונות כולל שתייה ואלכוהול והחשבון יצא כ60 יורו בלבד לכולנו.

Restaurace U Zlaté Koule-national Restaurant
כתובת: Nehrova 26/3a, 353 01 Mariánské Lázně, Czech Republic
מסעדה נחמדה אך קצת יותר יוקרתית ויקרה מיתר המסעדות המופיעות ברשימה שהן יותר עממיות וזולות במיוחד.

חנויות

גם במקום שכביכול לא באמת אפשר לעשות בו שופינג אמיתי (מי שמחפש שופינג נוסע בדרך כלל לערים הסמוכות בגרמניה) אני תמיד אמצא מה לקנות – גם הפעם חזרתי עם שקיות עמוסות.

חלק מהפיצ'פקס שקניתי. כלי מטבח מאימייל ובובה ליונתן (טוב, האמת שהבובה היא יותר בשבילי)

TESCO רשת סופרמרקטים בריטית שאני אוהבת במיוחד שפועלת גם בצ'כיה. אני אוהבת סופרים בחו"ל באופן כללי – יכולה לטייל בהם שעות. אני תמיד מוצאת מה לקנות – הפעם קניתי קפה בטעמים שונים, תבלינים שונים, בגדים ליונתן (היה מבצע של 70% הנחה), צעצועים ליונתן ועוד כלמיני פיצ'פקס אחרים. לפני הנסיעה חזרה הביתה אנחנו נוהגים לעבור במקום ולקנות מוצרי מזון טריים.
כתובת: Chebská 998/1, 353 01 Mariánské Lázně, Czech Republic

בצמוד לטסקו גיליתי השנה שתי חנויות שוות ביותר
pepco בגדים זולים (רלוונטי במיוחד לבגדי תינוקות וילדים, היתר קצת בסגנון "שוק") ומוצרים קטנים לבית (מזכיר את סגנון KIK בגרמניה אך המוצרים הצ'כים מעוצבים יותר לטעמי) קניתי כמה כלי עץ לבישול (כפות וכו'), אגרטל, מעמדים לנרות וכמה בגדים ליונתן שהיו במבצע.
orion – כלי מטבח ומוצרים קטנים לבית – מצאתי במקום כלי אמייל מקסימים ועוד מספר כלי מטבח אחרים.

הגעה 
אנחנו נוסעים מברלין ברכב והנסיעה לוקחת כ-4 שעות, אך קיימות מגוון דרכים להגיע למקום ובנוסף, אורחי מלון  Centrální Lázně יכולים להזמין הסעה ישירה מפראג ואפילו מברלין! (במידה ומדובר בקבוצת אנשים שמתחלקים בהוצאה – המחיר סביר ביותר לדעתי) ניתן להגיע גם באמצעות אוטובוס או רכבת – פירוט נוסף ניתן לקרוא כאן

חוץ מזה, ניצלתי את העובדה שגם ההורים שלי וגם כריסטיאן היו פנויים לשמור על יונתן והצלחתי גם להסתפר וגם לעשות מניקור-פדיקור שלאק במלון. על הספרית החמודה אני ממליצה אך מהמניקור-פדיקור אני פחות מרוצה. מצד שני, אני מאוד מאוד פרפקציוניסטית ומאוד קשה לרצות אותי ובמיוחד במניקור-פדיקור ובסופו של דבר אני תמיד מעדיפה לעשות בעצמי לעצמי.

יונתן שחה בבריכה בפעם הראשונה בחייו ונהנה מכל רגע! כמה ימים לפני הנסיעה גיליתי במקרה את הגלגל-מצוף הזה לתינוקות שבתמונה – המצוף הזה לתינוקות פשוט מדהים וגאוני! הזמנתי אותו מייד ולמזלי החבילה הגיעה בדיוק בזמן לפני הנסיעה וזה פשוט היה שדרוג מדהים לחויות השחייה!

לא תכננתי לפרסם מתכון בפוסט הזה אבל חברות שלי היו כאן היום וטעמו ושכנעו אותי שזה טעים ושאני צריכה לפרסם – אז בבקשה – 4 מתכוני קציצות צמחוניות;למעשה מדובר על מתכון, או יותר נכון, בסיס אחד שאיתו שיחקתי. אני מאוד אוהבת קציצות אבל אני כל כך רגישה לריחות ושונאת לטגן בבית כי אח"כ אני ממשיכה להריח את הריח ימים שלמים ולא עוזרים נרות ריחניים, מבהר שמנים, אוורור מסיבי של הבית וכו'. לא הייתי מכינה קציצות מלכתחילה אם לא הייתי נתקלת בקמח מצה שעומד במזווה כבר דיי הרבה זמן (אני לא אגזים אם אומר שנים) לי אין בעיה עם תאריכי "פג תוקף" למינהם – בשבילי הם רק המלצה, אך כריסטיאן נוהג מידי פעם לעבור על הדברים במקרר או במזווה ולהשליך מוצרים שלא השתמשתי בהם ואחרי דיון על כרובית אלמוגית שהוא השליך לי מהמקרר לפני כמה ימים, החלטתי לא לקחת סיכון ולהשתמש בקמח מצה ולהכין קציצות. הכנתי כמות דיי מרשימה של קציצות – אפילו יונתן שיתף פעולה והיה סבלני בצורה מפתיעה ושיחק על משטח הפעילות שלו לידי במטבח במשך כשעתיים(!). למרבה ההפתעה, למרות הכמות המרשימה, תוך יום וחצי חוסלו כל הקציצות ונשארו כמה קציצות כרובית בודדות במקרר (לא כי הן לא טעימות אלא כי מהן יצאה כמות באמת גדולה ביותר)

קמח מצה שהבאתי איתי מתישהו מהארץ

הבסיס לכל הקציצות כולל בצל גדול קצוץ, ביצה, 2 כפות קמח מצה (יעבוד גם עם פרורי לחם דקים במידה ואין לכם קמח מצה זמין), מלח ופלפל.
לגבי כל הקציצות – הכנתי מהתערובת כדורים קטנים, חיממתי מחבת עם שמן זית, הכנסתי למחבת את הכדורים ומעכתי קצת כל כדור שיהיה מעט שטוח ויראה קציצתי, טיגנתי היטב משני הצדדים עד שהקציצות הזהיבו ונראו מוכנות – כיסיתי את המחבת במכסה זכוכית במשך כל הטיגון. כל הקציצות טעימות הן כשהן חמות והן כשהן קרות מהמקרר.

קציצות מנגולד – השתמשתי בשני זרי מנגולד קטנים-בינוניים יחסית – פירקתי את העלים שטפתי ובישלתי אותם דקות ספורות במים רותחים. לאחר מכן הורדתי את החלק הלבן (שאחרי בישול הפך לחום סגלגל) ושמרתי בצד (לא לזרוק! נשתמש בחלק הזה לקציצות ירק) קצצתי את העלים – לא קטן מידי, סחטתי את המים והוספתי את יתר המצרכים וערבבתי היטב.

קציצות כרישה – השתמשתי בכרישה אחת דיי גדולה, הורדתי את החלק הירוק ושמרתי בצד (לא לזרוק! נשתמש גם בחלק הזה לקציצות ירק) חתחתי את החלק הלבן ל3-4 חלקים ובישלתי בסיר עם מים רותחים עד ריכוך – כ-20 דק. (השתמשתי באותו הסיר עם המים בהם הרתחתי את המנגולד)
כשהכרישה רכה, שמים אותה במסננת ונותנים למים לצאת החוצה (אל תשפכו את מי הבישול! תשמרו בצד!) לאחר מכן הכנסתי לפוד פרוססור יחד עם בצל אחד – כשהכל קצוץ הוספתי את יתר המצרכים וערבבתי היטב.

קציצות ירק – הכנסתי לפוד פרוססור הרבה פטרוזיליה, גזר קלוף,  זוקיני (לא חייבם לקלוף), חלק מהחלקים הירוקים של הכרישה (לא את הכהים והגסים מידי) וחלק מהחלקים הלבנים של עלי המנגולד – זה מה שהיה לי בבית, אתם מוזמנים להוסיף כל מה שאתם אוהבים, תפוח אדמה מגורד, בטטה מגרדת וכל מה מה שאתם אוהבים. הוספתי את יתר המצרכים ובנוסף תיבלתי עם מעט פפריקה מתוקה וכורכום וערבבתי היטב.

קציצות כרובית – השתמשתי בכרוכית דיי גדולה ולכן הכפלתי את כמויות יתר החומרים. הורדתי את העלים הירוקים ובישלתי את הכרובית עד שהייתה רכה באותו הסיר בו בישלתי קודם את המנגולד ואת הכרישה. כשהכרובית התרככה הכנסתי חצי ממנה לפוד פרוססור וטחנתי קטן קטן (כמעט כמו פירה) וחצי ממנה חתחתי לחתיכות – לא גדולות מידי אך גם לא קטנות מידי – כאלה שניתן להרגיש כשנוגסים בקציצה. הוספתי את יתר המצרכים וערבבתי היטב. קציצות הכרובית יצאו לי רכות יותר מיתר הקציצות ומעט התפרקו – אם אתכם מכינים השאירו אותן קצת יותר על המחבת עד שהן מתייצבות.

גם במי הבישול של הירקות השתמשתי והכנתי מהם מרק עדשים – אין לי מתכון מדויק כי פשוט זרקתי לסיר" כל מה שהיה לי במקרר, גזר מגורד, עגבנייה רכה חתוכה לקוביות, מעט רסק עגבניות, כוס עדשים אדומות, ופטרוזיליה קצוצה. תיבלתי במעט אבקת קארי ומלח ופלפל. אתם כמובן יכולים להשתמש במי הבישול על תקן "ציר ירקות" ולהכין מרקים אחרים (קחו בחשבון רק שהמים לא יהיו צלולים כיוון שהמנגולד צובע אותם)

מחר Valentine's Day – מאחלת לכולנו יום מקסים ומלא אהבה!מתנה צנועה מלאה בפיצ'פקס קטנים וחמודים מחכה כבר לכריסטיאן על השולחן במטבח (שששש אל תגלו לו!)

שבוע קשה עבר על כוחותינו. יונתן עובר את ״משבר גיל ארבעת החודשים״, יותר נכון, אני עוברת את המשבר ונמצאת על סף התמוטטות עצבים ויונתן חווה קפיצה התפתחותית ומגלה את העולם. לכן לא עשינו הרבה בשבוע האחרון כי אני הייתי בעיקר מותשת מכל מה שהתרחש בנוסף להצטננות של כולנו בבית ומחסור בשעות שינה.

ביום רביעי ביקרתי בשוק האהוב עלי בשכונה על מנת לקנות פיטריות לסלט פיטריות מדהים שמצאתי און ליין – מתכון בהמשך. קניתי, בין היתר, גם שקית ענקית עם שיני שום קלופות – ביורו אחד! ריח השום היה כל כך חזק שלדעתי השארתי אחרי סירחון בכל מקום שבו עברתי ברחוב. אחרי השוק יונתן סוף סוף נרדם וישן כל כך טוב שהיה לי חבל לחזור הביתה (הוא לרב מתעורר כשאני מוציאה אותו מהעגלה) ומצאתי את עצמי מסתובבת ברחובות השכונה בקור. כשראיתי שהוא ממשיך לישון, החלטתי לקנות לעצמי סנדוויץ' והתיישבתי על ספסל בפארק מאחורי הבית וחיכיתי שיתעורר.בסה"כ הייתי בחוץ כמעט ארבע שעות רק בכדי שיישן – מה לא אעשה בשביל הילד שלי 😉 תוך כדי הישיבה בפארק ראיתי שמישהו תלה על כל העצים והשיחים שקיות עם כדורי גרעינים לציפורים – פשוט מקסים! ניסיתי לצלם את הציפורים אוכלות אך הן עפו בכל פעם שניגשתי לשיח

ניסיתי לעשות זום מהספסל ולתפוס ציפור – הצלחתי לתפוס אותה, אבל התמונה גרועה:(

כשהגעתי חזרה הביתה השארתי את השקיות עם הקניות בעגלה למטה כדי שכריסטיאן יעלה את הכל הביתה כשהוא חוזר מהעבודה – הוא אמר לי, שכשהגיע מהעבודה, שכל הבניין וחדר המדרגות הסריחו משום.
שום ובקבוק ליטר וחצי מים להמחשת הגודל

ביום חמישי נסעתי עם יונתן, בפעם הראשונה לבד, לפוטסדאמר פלץ לעשות קצת שופינג. זאת הפעם הראשונה שאני מתרחקת איתו ״כל כך רחוק״ מהבית לבדי. אומנם כבר היינו בפוטסדאמר פלץ מספר פעמים ובמקומות ״מרוחקים״ רבים אך תמיד היה איתי מישהו לתמיכה, גם אם רק מוראלית, לפחות לא הייתי לבד. בסה״כ עבר בסדר גמור, למעט בכי פה ושם וקצת צרחות בדרך חזרה (אבל כבר ירדנו מהרכבת והיינו ברחוב של הבית). עשיתי שופינג משתלם ביותר בשאריות הסייל של יוניקלו – אני אוהבת את הרשת הזאת, הם מציעים בגדים איכותיים במחירים טובים ובסוף העונה אפשר למצוא מציאות אמיתיות.אני מפחדת להתרחק עם יונתן מהבית, לא רק בגלל הבכי וההנקה בציבור, אלא גם בגלל בעיית הנגישות עם עגלת תינוק בתחנות הרכבת – לצערי, ובאופן מפתיע, לא בכל תחנה בעיר קיימת מעלית – וגם אם היא קיימת זה לא אומר שהיא עובדת. אינני יודעת כיצד מתמודדים עם הנושא אנשים בעלי מוגבלויות שתלויים במעליות. כבר קרה לי בעבר שהמעלית לא עבדה והייתי צריכה לעלות על הרכבת הבאה ולהמשיך לנסוע תחנה נוספת על מנת להשתמש במעלית ולהצליח לצאת מהרציף ובפעם אחרת כשיצאתי מהתחנה המעלית עבדה וכשחזרתי אחרי שעתיים, באורח פלא, המעלית פתאום לא עבדה ונאלצתי לחזור באוטובוס. אומנם תמיד קיים איזשהו פתרון יצירתי אך זה מאוד מתסכל שלא כל התחנות נגישות ואלה שכן נגישות, צריך להתפלל לאלוהי המעליות שהמעלית תעבוד. כריסטיאן לא מבין מה הבעיה ואומר לי שאני פשוט צריכה לבקש מאנשים עזרה להעלות את העגלה במעלה המדרגות – אני טוענת שלא כולם נחמדים כמוהו ולרב הברלינאים בכלל לא אכפת. כשהייתי בהריון מתקדם, רב האנשים שנתנו לי לשבת בתחבורה הציבורית היו זרים ובדרך כלל הגרמנים התעלמו מהעובדה שעומדת לידם אישה בהריון מתקדם עם שקיות כבדות.

תוך כדי כתיבת הפוסט מצאתי את האתר הזה שמעדכן בזמן אמת על מעליות שאינן פעילות בתחנות התחבורה הציבורית בברלין. כמו כן באתר מופיעה רשימת המעליות המלאה בתחבורה הציבורית בברלין – לחיצה בצד ימין על המעליות הממוספרות תוביל אתכם לעמוד הסבר היכן נמצאת המעלית ומתי הייתה מקולקלת.

ביום שישי אמא של כריסטיאן הגיעה לעזור לי קצת בבית ואח״כ טיילה עם יונתן בחוץ – המטרה הייתה שאנוח ואשן קצת, אך כמובן שזה לא קרה בפועל והחלטתי לבשל במקום לישון.

ביום שבת היינו שוב בשוק האהוב עלי בשכונה – שמתי לב שבימי שבת יש יותר דוכנים ומוצרים בשוק (וגם אנשים) מאשר בימי רביעי. בערב אפיתי עוגת בננות, עוגיות טחינה, טחינה-שוקולד ו"מעמולים לעצלנים" שיצאו פחות טובים ממה שתכננתי ובמרקם של עוגיות מבצק שק״מ במקום שיהיו נימוחות ורכות, כנראה מכיון שהשתמשתי בשמן במקום בחמאה ולא הייתה לי מספיק מלית תמרים – מתכונים למטה.

השוק האהוב עלי בשכונה – בהחלט לא אירופה הקלאסית – אבל זה מה שאני אוהבת בו

עוגיות וקפה של בוקר

ה"מעמולים לעצלנים" של יעל

אחרי ארוחת הבוקר החלטנו ללכת ברגל מהבית שלי עד לקודאם לראות את הקרנבל – היה כיף עם יעל והלכנו ברגל מעל 8 ק"מ אבל הקרנבל עצמו היה קצת יותר מעדלאידע משודרגת, אם כי היה חביב. לקרוא קצת יותר על הקרנבל ועל פאשינג – בקרו בבלוג המעולה של berlimama

סלט פטריות טעים ומהיר – המתכון נלקח מכאן

הסלט כל כך טעים שאפילו כריסטיאן, שלא אוהב לאכול פיטריות בצורתן הטרייה, טרף אותו ואמר שזה אחד הסלטים הטובים שאכל בחייו

מצרכים
צרור עירית או בצל ירוק
פטריות טריות – במתכון המקורי כתוב שמומלץ לגוון עם סוגים שונים – אני השתמשתי בפטריות שמפיניון לבנות וחומות ופעם שנייה בלבנות בלבד ויצא מעולה בשתי הפעמים.
אגוזי פקאן רגילים או מסוכרים – אני קצצתי אותם
הכמויות חופשיות, לפי הטעם, הצורך והחשק. מומלץ לשמור על הפטריות כמרכיב הדומיננטי.

רוטב
⅓ כוס שמן זית (למדוד לפי כוס חד פעמית)
4 כפות חומץ
3 כפות סוכר
מלח ופלפל

עוגיות טחינה

את המתכון קיבלתי לפני שנים רבות מחברתי הטובה והאהובה לירון אך שיניתי מעט את המרכיבים בו

מצרכים
3 כוסות קמח
חצי שקית אבקת אפייה
1 כוס סוכר
1 כוס שמן קנולה
3/4 כוס טחינה
1 שקית סוכר וניל
1 כפית תמצית וניל
*אם תרצו להכין עוגיות טחינה-שוקולד – תזדקקו לכף גדושה של קקאו
שקדים פרוסים לקישוט – לא חובה

אופן ההכנה
מחממים את התנור ל-180 מעלות
מכניסים את החמאה והסוכר לקערה וטורפים עד שמתקבלת תפיחה אוורירית.
מוסיפים את יתר החומרים ומעבדים ביד לבצק אחיד.
*אם תרצו להכין עוגיות טחינה-שוקולד – חלקו את הבצק לשניים ולחצי אחד הוסיפו כף גדושה של קקאו  וערבבו היטב עד לקבלת בצק בצבע אחיד
מכינים מהבצק כדורים קטנים ומסדרים כך שיהיה מספיק רווח בין כדור לכדור על תבנית עם נייר אפייה – משטחים מעט כל כדור. מי שמעוניין יכול לקשט את העוגיות עם שקדים פרוסים.
מכניסים לתנור ל-15-10 דקות.
כשמוציאים את העוגיות הן יהיה מאוד רכות – אל תגעו בהן – צריך לתת להן להתקרר ולהתקשות לפחות 15 דקות.

"מעמולים לעצלנים" – תוכלו למצוא את המתכון כאן – גם אני וגם יעל הכנו בצק מחצי מכמות החומרים שמופיעים במתכון המקורי. אל תתקמצנו על המלית. יעל הכינה חלק מהעוגיות עם מלית פרג וגם הן יצאו טעימות מאוד.

סיימתי לכתוב את הפוסט ונזכרתי בעוד דבר – כשטיילתי בקניון ראיתי שכבר התחילו למכור ארנבים וביצי איסטר – מטורף!

אה כן, כמובן שגם השבוע קניתי פרחים טריים בחנות הפרחים האהובה עלי 🙂