בברלין מאוד נהוג שאנשים מוציאים לרחוב את מה שהם לא זקוקים לו יותר ומשאירים פתק Zum Mitnehmen – "לקחת" או  Zu verschenken "לתת במתנה". אינני בטוחה האם זה חוקי ובכל מקרה מי שעושה זאת אמור לבדוק לאחר יום או יומיים מה עלה בגורל החפצים ולזרוק / למחזר מה שלא נלקח. לצערי, הרבה מידי אנשים מוציאים החוצה לרחוב רהיטים ישנים, מזרנים ישנים, מכשירי חשמל או כל פסולת גדולה אחרת שהם לא צריכים ולא נכנסת לפח ולא דואגים להתקשר לתאגיד האשפה ולדאוג לפינוי במידה והחפץ לא נלקח. מצד אחד אני מאוד אוהבת שאנשים מאפשרים לאחרים לקחת ולהנות מחפצים ישנים שלהם שהם לא צריכים ואולי אחרים כן, אך כשזה נשאר זרוק ברחוב, נהרס ממזג האוויר זה פשוט הופך את הרחוב למזבלה ומכער את הנוף העירוני – ואת זה אני מוצאת מעצבן ולא נעים בעליל. עם זאת, לאחרונה, כשאני רואה חפץ גדול זרוק ברחוב שלי אני גם קצת מתרגשת ומחכה לימים הקרובים מכיוון שסיכוי סביר שתוך כמה ימים תקשט את החפץ יצירה מסקרנת של WOYY – בהתחלה לא יחסתי לכך חשיבות, עברתי על פני החפצים ובעיקר התעצבנתי ששוב איזה חפץ חוסם את הרחוב ושוב מישהו דאג לרסס עליו גרפיטי – אך כשהתחלתי להתבונן ביצירות פתאום התחלתי לחכות ואף לחפש את היצירות ברחבי השכונה. לא מזמן טיילתי עם בני ובן זוגי ונזכרתי שלפני כמה ימים ראיתי מקרר קטן עומד בצד השני של הרחוב – ביקשתי מבן זוגי שנעבור צד כי יש שם משהו שאני חייבת לבדוק – ואכן, כמו שחשבתי את המקרר קישטה יצירת אמנות 🙂
חיפשתי קצת און ליין וגיליתי שמדובר באישה מבוגרת (דמיינתי בחור צעיר) בשם Maria Wollny שמשאירה את חותמה על האשפה ברחוב שלי.
היא משתמשת בספרי צבע ושבלונות ומציירת מוטיבים הקשורים ב"עשיית אהבה" – חיבוקים, נשיקות וכו' וטוענת שלא מדובר בהכרח במין ושהפרשנות היא בעיני המתבונן.

ניתן למצוא את יצירות האמנות של WOYY בעיקר במחוזות שונברג, טרפטו, נויקלן וקרויצברג.

ראיון עם Maria Wollny בשפה הגרמנית ניתן למצוא פה