בדרך לחופשת הספא השנתית – הפעם עם תינוק, מרתף מפחיד ודאל עדשים 

בכל חורף אנחנו נוסעים לבקר את ההורים שלי בצ׳כיה – זאת הפעם הרביעית שלנו במקום. ההורים שלי נוסעים במשך שנים, בכל חורף, לעירייה בשם מריאנסקי לזני (Mariánské Lázně – בצ׳כית / רוסית) / מארינבד (Marienbad – בגרמנית) לחופשת ספא וטיפולי מרפא של שבועיים. מאז שעברתי לברלין אני מקפידה לנסוע ולבקר אותם שם בכל שנה למשך סופ״ש. הכרתי את כריסטיאן כשלושה חודשים לפני הנסיעה הראשונה שלי לשם וכך יצא שנסענו לשם ביחד ושם ההורים שלי הכירו אותו. שם הם גם הכירו את ההורים של כריסטיאן ושם גם סיפרנו להורים (משני הצדדים) שאנחנו בהריון. ככה יצא שלעיירה קטנה בצ׳כיה יש משמעות גדולה בחיים שלי, שלנו. הפעם הנסיעה שונה, הפעם אנחנו נוסעים בשביל, או בגלל, יונתן. נוסעים כדי שיונתן וההורים שלי יבלו ביחד. הפעם גם נוסעים לסופ״ש ארוך קצת יותר.
תמונות מהדרך (בוואריה הייתה עדיין קצת מושלגת)

עכשיו אני כבר יושבת ברכב מאחור,אני וכריסטיאן כבר לא יושבים יותר ביחד מקדימה, מקשיבים למוזיקה, שרים ומזייפים יחד (טוב נו, אני זאת שמזייפת, כריסטיאן הרבה פחות) יושבת מאחור ומלטפת את יונתן כל הנסיעה ומנסה להרדים אותו כי אני רואה שהוא מפהק מהשנייה שיצאנו מהבית. האמת שהוא היה מדהים! לא בכה בכלל, בהה מהחלון ונרדם דיי מהר – לא יכולתי לחלום על משהו יותר טוב מזה. בדרך כלל הוא בוכה בנסיעות ולא אוהב להיות ברכב – אני מתחילה לחשוב שאולי הבעיה היא ברכב עצמו, כיוון שהיינו צריכים רכב גדול יותר לצורך הנסיעה (ועדיין לא הצלחנו להביא את עצמנו לקנות אחד) החלפנו רכבים עם ההורים של כריסטיאן.
תמונות מעצירת הפיפי – אפילו כאן יונתן לא התעורר והמשיך לישון

מקווה שכל החופשה תהיה רגועה ומהנה וגם הנסיעה חזרה. אעדכן חוויות והמלצות בהמשך – יש למה לצפות.

חוץ מזה, בשבוע שעבר יצאתי לבד מהבית, בפעם הראשונה בערב, למשך כמה שעות ללא יונתן. נפגשתי עם הבנות כדי לחגוג לטולי יום הולדת. הן היו חמודות והגיעו לאזור שלי בכדי שלא אשרוף זמן על נסיעות וכדי שאהיה קרובה ליונתן במקרה ואצטרך לחזור מהר הביתה.

טרמיסו עם נרות יום הולדת – מזל טוב טולי!
image

image
נפגשנו במסעדה איטלקית ביתית וחמימה בשם Trattoria Sorrentina
כתובת Gustav-Müller strasse 1, 10829 Berlin אזור Schöneberg – Rote Insel

הדעות לגבי המסעדה היו חלוקות והוחלט להגדיר אותה כבינונית פלוס. הייתי בה מספר פעמים לפני כן ולי אישית היה טעים – הפיצות היו מעולות (הפעם לא הוזמנה פיצה) רב הבנות שהזמינו פסטה אמרו שהמנה הייתה טעימה – אך אני חייבת להזהיר שהרבה ממנות הפסטה היו חריפות. אם אתם רגישים לחריף – תבקשו בלי! עם זאת, שתי מנות שהיו חריפות מידי הוחלפו בלי בעיה ודיונים (וזה לא טרוויאלי בברלין!) הסלמון והבשר הוגדרו כבינוניים. מנות הפתיחה היו לדעתי טובות וגם הקינוחים, במיוחד מוס השוקולד והטרמיסו. הבנות שתו יין לבן ואמרו שהיה טעים. הצוות נחמד ואדיב וקיבלנו פעמיים קרף מים מהברז ללא בעיה וללא פרצופים (בברלין לקבל מים מהברז זה סיפור שלא תאמינו לו ואם תצליחו לקבל מים מהברז כנראה שתקבלו אותם בכוסית קטנה בכמות שתספיק ללגימה אחת) לא יכולה להמליץ לכם להגיע במיוחד למסעדה אבל אם אתה באזור אז לכו על זה.

ביום רביעי, יום לפני הנסיעה לצ׳כיה, אמא של כריסטיאן הגיעה לטייל קצת עם יונתן בכדי שאוכל לארוז מזוודות לנסיעה. המזוודות שלנו, יחד עם הרבה ג'אנק אחר, מאוחסנות במרתף של הבניין. אם אתם לא גרים בבניין אלטבאו (סגנון בנייה גרמני ישן – הבניינים בדרך כלל בני 100+ שנים) בברלין כנראה שלא תבינו במה מדובר – המרתף זה לא המקום הכי סימפטי לבקר בו (והמרתף אצלנו בבניין יחסית מסודר). בבניין הקודם שלי לא העזתי לרדת למרתף – הפעם היחידה שביקרתי בו הייתה ביחד עם "אב הבית" של הבניין (Hausmeister) שהראה לי, במועד קבלת המפתח לדירה, היכן ממוקם המרתף שלי, או יותר נכון חדרון האחסון שלי במרתף הבניין. בדירה הנוכחית יצא לי לבקר במרתף מספר רב יותר של פעמים אך לרב ירדתי לשם ביחד עם כריסטיאן. ביום רביעי החלטתי לרדת בעצמי על מנת לחסוך זמן ולהעלות בעצמי את המזוודות לדירה. כששלחתי לכריסטיאן תמונה של המזוודה במרתף התגובה שלו הייתה: "מה?! פרצו למרתף?!" – אתם מבינים … נראה לו שהסיכוי שפרצו לנו למרתף גדול יותר מהסיכוי ארד לשם בעצמי. (חסכתי מכם תיאורים מהדמיון שלי למה התרחש במרתפי הבניינים בברלין)
המזוודות

הכניסה למרתף – לפחות יש שלט שמודיע שריססו נגד עכברושים (זה לא מרגיע אותי)

המרתף

חלק מהג'אנק שלנו (טוב, בעיקר הג'אנק שלי – יש לי כל כך הרבה ג'אנק שהחדרון שלנו מלא עד אפס מקום ונאלצנו לבקש מהנהלת הבניין להקצות לנו חדרון נוסף – למזלי הם הסכימו!)
image

כמוכן שלא שכחתי לשתף במתכן שבישלתי השבוע – הכנתי בשבוע האחרון פעמיים דאל עדשים טעים
דאל עדשים כתומות
מצרכים
שמן זית לטיגון
כוס עדשים כתומות + 2 כוסות מים רותחים
2 בצלים גדולים קצוצים
4 שיני שום קצוצות
2 עגבניות רכות חתוכות לחתיכות קטנות (אין צורך לקלף)
4 כפות רסק עגבניות מרוכז (tomatenmark)
מלח ופלפל (אני השתמשתי בככף מלח – נשבעת לכם שהמלח בברלין פחות מלוח מהמלח בארץ, ובככפית פלפל שחור)
קמצוץ סוכר
2 כפות אבקת תבלין קארי*
1.5 כוסות מים רותחים
הכנה
מבשלים את העדשים בסיר עם מכסה עם 2 כוסות מים רותחים עד שהעדשים רכות והמים מתאדים
במחבת גדולה לטגן את הבצל + השום עד להזהבה
להוסיף את העגבניות ולטגן מעט
להוסיף את התבלינים: אבקת קארי, מלח, פלפל, מעט סוכר ולערבב היטב
להוסיף 1.5 כוסות מים רותחים ולערבב
להוסיף את רסק העגבניות ולערבב היטב, לבשל מעט עד שהמים מעט מתאדים והתערובת סמיכה.
מוסיפים את תערובת העגבניות והבצל לסיר העדשים ומערבבים היטב.אפשר לאכול כך או להגיש עם אורז. אני אוהבת להכין מראש אורז ולערבב הכל ביחד.
מי שאוהב מומלץ להוסיף כוסברה קצוצה – אני לא הוספתי כי כריסטיאן לא אוהב.
*עדכון: בפעמים האחרונות החלפתי את אבקת הקארי בכף משחת קארי והוספתי מעט אבקת צ'ילי חריף – ויצא טעים יותר מאשר עם אבקת תבלין קארי
אורז
במעט שמן זית לטגן קלות כוס אורז בסמטי
להוסיף לאורז כ-2-3 פרחי ציפורן + 2-3 תרמילי הל – לא חובה אך מוסיף טעם מעניין
להוסיף כוס וחצי מים רותחים ולבשל בסיר מכוסה כ-12-15 דקות עד לאידוי המים וריכוך האורז.
 image
מודעות פרסומת

2 מחשבות על “בדרך לחופשת הספא השנתית – הפעם עם תינוק, מרתף מפחיד ודאל עדשים 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s